אין ארוחות חינם. בסוף כולנו שוטפים כלים.



מה שהוביל אותי לכתיבת הפוסט הזה הוא דווקא מאמר התגובה של יאיר יונה בבלוג של "קסטה" על המהלך האחרון של בנדקמפ.

Bandcamp, בקצרה, הוא אתר שמאפשר למוזיקאים לאחסן ולתת להאזנה את שיריהם ואלבומיהם בסטרימינג ואפילו ניתן לאמבד את השירים בקלות מאתר לאתר. בנוסף האתר נותן לאמן את האפשרות למכור את המוזיקה שלו בעותקים פיזיים או קבצים דיגיטליים במחירים בהם הוא יקבע או אפילו בחינם. ביממה האחרונה "בנדקמפ" סיפרה על מודל כלכלי חדש (אולי בעצם הראשון שלהם) שאומר שהם יתחילו לבקש אחוזים מתוך מכירות המוזיקה (10% או 15% תלוי בכמות המכירות של האמן).

יאיר מוחה על כך שהאתר עשה מעין "תרגיל" למוזיקאים שהשתמשו באתר, הפיצו אותו לכל עבר (עם המוזיקה שלהם) ובעצם הפכו אותו לכל כך גדול ורלוונטי ועכשיו פתאום נזכרו לקחת מהם כסף. המחאה (ממה שהבנתי) היא בעצם הפרסום שקיבלו בחינם מאמנים ועכשיו הם מפתיעים את אותם אמנים עם אחוזי מכירות.


אני חושב שהמעבר של באנדקמפ ללקיחת אחוזים הוא בסופו של דבר מהלך חכם וצודק מכמה סיבות.

אתרים כמו בנדקאמפ לרוב נפתחים ונסגרים באותה מהירות. העובדה שהאתר הזה שרד עד עכשיו במתכונתו הנוכחית הוא לא פחות מפלא בעיניי. המציאות היא שאתר כזה, כדי להמשיך להתקיים, יותר מזה, להמשיך להתפתח חייב לגייס כל הזמן עוד כסף. בסופו של דבר עם רצון טוב ואהבה למוזיקה בלבד, אי אפשר להחזיק יוזמה אשר דורשת משאביים כלכליים וזמן של אנשים. לדעתי האתר עמד בפני שתי אופציות – למצוא את עצמם בקושי מחזיקים את הראש מעל המים ולהיסגר או למצוא דרך להרוויח כסף חזרה.

בעלי האתר בחרו להרוויח כסף חזרה. אני לא חושב שבאמת עשו "תרגיל" על גב האמנים. הפלטפורמה שבנדקמפ הציעו (ובעצם עדיין מציעים) היא נכון לעכשיו הטובה ביותר, נגישה ביותר וסקסית ביותר לאמנים לשים את המוזיקה שלהם ברשת, בלי התחייבויות, בלי טרחה ובלי כלום. הפלטפורמה עצמה היא כרגע אחת המוצלחות אם לא הכי מוצלחת.


הם לא חבר'ה רעים, הם רק מבינים שצריך להתעורר



המציאות היא שאם בהתחלה היה מוחבא איפשהו באתר אופציית ל"חבילת פרימיום" או "דמי הרשמה" היוזמה הזו מעולם לא הייתה מצליחה. גם כי אמנים מקבלים חררה רק מלראות את המושג "לשלם כדי לאחסן את המוזיקה" וגם כי לא חסרים אתרים שמוכנים לתת לך שירות לאחסון מוזיקה וכו' אבל מגבילים אותך באופציות שלך כל עוד אתה משתמש בחינם.
בנדקמפ הייתה צריכה שתתנו לה הזדמנות אמיתית. שתתאהבו בה ותבינו עד כמה היא טובה. אבל עכשיו היא צריכה אהבה חזרה. היא צריכה להתפרנס. אתם יודעים מה? יחסית להרבה אופציות אחרות ברשת, הם עושים את זה די בהוגנות.

בסופו של דבר האתר לא מבקש:
1.כסף מאמנים שנותנים את האלבום שלהם להורדה בחינם
2.לא מבקשים ממך מקדמה או להשקיע כסף עד שלא הרווחת את הכסף.
3.לא שודדים את האמן באחוזים ובעצם לא עוברים על שום חוק שחברת הפצה הקימה.
4.חוץ מאחוזים ממכירת האלבום (בואו נזכור גם שכל פלטפורמת הקנייה נבנתה על ידי בנדקאמפ) בעצם חוקי המשחק לא התשנו. תמשיכו להשתמש בו כרצונכם. זה עדיין דף הבית המוזיקלי האולטימטיבי שבניתם לעצמכם!

עדיין מוחים על כך שבעלי בנדקאמפ רוצים אחוז מהרווחים של המכירות? החבר'ה באתר השאירו פרצה מאוד גדולה לאמנים.
אתם עדיין רוצים למכור דרך עמ' הבנדאקמפ שלכם? שימו לינק לחנות שלכם ברשת, או לעמוד כלשהו שלכם בו אפשר לקנות את הדיסק. אין פה שום הכרח לקנות דרך השירותים שבנדקאמפ מציעים. פשוט תוסיפו לינק משלכם – רוצים לקנות? תלחצו פה. וסיימתם.


לעומת אמנים ש(משום מה) מוכנים לעבוד בחינם לעיתים קרובות מדי, נותני השירות בתעשיית המוזיקה לא מתכוונים או אמורים לעבוד בחינם. בנדקאמפ ניסתה לא להתערב כמה זמן שיכלה. אבל גם העבודה והזמן של העובדים שלה שווה כסף ומישהו צריך לשלם אותו. במקום לגבות אותו ישירות מהמוזיקאים כדמי מנוי הם מבקשים אחוז קטן מכסף שנעשה בעיקר – בזכות היוזמה שנקראת בנדקאמפ.

13 תגובות:

קסטה | 16 ביולי 2010 בשעה 11:38

אבל בלי קשר למודל, יש לי שאלה באמת כי אני לא יודעת - האם 15% לא נחשב די גבוה?

רועי פוברצ'יק | 16 ביולי 2010 בשעה 12:02

בעיקרון זה תלוי בחוזה שאתה חתום עליו. אבל 15 אחוז לדעתי זה לא כ"כ הרבה.
שלשום בדיוק פרסמתי את המאמר הזה בפייסבוק:
http://www.mathimortician.com/2010/07/nicely-done-article-on-music-business.html

מתוך 1000 דולר אמן ירוויח משהו כמו 23 דולר.
אני גם זוכר מראיון עם טרנט רזנור בעבר (וכמה שיחות עם אמנים שיצא לי להכיר לאורך הזמן בארץ ובחו"ל) שעל כל דיסק שנמכר הם עצמם מקבלים קצת פחות מדולר. אבל כאן מדובר בהתערבות של חברות תקליטים.

אני חושב ש- 15 אחוז זה לא כזה בשמיים.

יאיר יונה (Small Town Romance) | 16 ביולי 2010 בשעה 12:04

אני עדיין חושב ש 15 אחוז זה אחוז גבוה מדי בשביל השתתפות לא פעילה של האתר במרקטינג . האתר נותן אחסון+ פיצ'רים בסיסים במיוחד. זה הכל.
גם עם חמישה אחוזים הייתי מתעצבן, אבל מילא - 15 אחוז זה גבוה.
מה שכן, קרא טוב את מה שקראתי - ברור שמגיע להם להרוויח, הם חברה כלכלית. אבל אני חושב שלתת שרות בחינם ואז לגבות עליו כסף ממי שמספק לך את תוכן האתר - זו חוצפה ומראה על חשיבה מיושנת.

הם צריכים לגבות כסף = מפרסום או להמציא לעצמם שירותים חדשים באתר ולקחת עליהם תשלום. הם ברחו לפתרון הזול, הפשוט ביותר תוך רכיבה על תגית מצילי האינדי שדבקה בהם. אני תומך נלהב של האתר שלהם ונמצא שם כשנה - ואני חושב שזו חוצפה.
זה עדיין משרת את מטרותיי כחשיפה ואני עדיין צריך אותם כי כבר כל מקום ברשת שציינתי שאפשר לשמוע בו את המוזיקה שלי - מצביע לשם ואני לא אלך לחפור את כל האתרים ולעשות להם redirect למקום אחר.

אבל זה מרגיז ומתסכל שחברה שהייתה כל כך מגניבה וחדשנית, חזרה אחורה למקום שאליו לא חוזרים. מעבר לחוצפה שבזה, זו פגיעת מוניטין קשה בעיני, אבל הם לא שאלו אותי.

רועי פוברצ'יק | 16 ביולי 2010 בשעה 12:14

אני בתחושה קצת שונה ממך בנושא.
השאלה זה מה היא השתתפות לא פעילה במרקטינג? אני חושב שהאקטיביות שלהם צריכה להימדד דווקא בכמה הם מנסים לשפר את האתר, ובפיצ'ירים שהם מוסיפים וכו'. לא ב"מי משווק אותם".
הייתי מתעצבן יותר אם היו מתחילים לעשות קטע של שירותי פרימיום בתשלום. כי אז אתה תמצא את עצמך משלם כסף על שירות שלא בטוח שהמכירות של האמן יחזירו את העלויות.

אני מעריך אותם על זה שלא לקחו כסף על פרסום, כי אז זה היה אומר שכל אחד מהדפים של האמנים היה מוכתם בפרסומות לא קשורות. מה שבעיניי היה עוד יותר הורס את המוניטין שלהם.

אני מסתכל על חנויות כמו "צליל" ו"טאוור רקורדס" שבשתיהן עבדתי במשרות מקורבות להנהלה יחסית - גם שם הם לא עשו כלום כדי לשווק את עצמם. הם האמינו בשיטת ה"לקוח שעובר רואה ונכנס". בעיניי זה אותו דבר.


הבעייתיות היא של שוק המוזיקה ש"קידמה" הפך להיות מילה נרדפת ל"חינם". יש לי פוסט שאני כותב ויעלה בהמשך. אבל תרבות ה"חינם - חינם - חינם" זה מה שהורג את תעשיית המוזיקה לאט לאט.
חוץ מזה - יש פרצה. תפנה את מי שרוצה לקנות את הדיסק לאתר שלך מתוך בנדקאמפ. ובאתר של בנדקאמפ תמכור את הדיסק במחיר שאתה רוצה לקבל + 15 אחוז. כמובן שתבליט שבאתר שלך הוא יותר זול.

גיאחה | 16 ביולי 2010 בשעה 12:32

כתבת היטב ואני שותף לרוב דעתך (וכתבתי דברים דומים שיתפרסמו בעונג היום).

אני לא מסכים עם הטענה של יאיר, ש-15 אחוז זה יותר מדי כשכל הקידום והשיווק נופל על כתפי האמן/לייבל. גם אייטיונז לא מקדמים את המוזיקה שנמכרת בה, גם טאוור. גם אימיוזיק. אף אחד מהם לא עושה יותר מלהבליט בעמוד הבית שלו ריליסים נבחרים, והיי, את זה גם בנדקאמפ עושה.

15% מרגיש טיפה גבוה, אבל יאיר וכל מי שעוסק בהפצה דיגיטלית ופיזית של מוזיקה יודע שזה פחות מרוב השירותים בעולם.

חן לב | 16 ביולי 2010 בשעה 14:34

שמע, אתר כמו ישראבלוג שהיה קיים שנים (ולקח כסף ממנוי פרו) עדיין נתן אופציות חינמיות לכל החפץ. כשהוא נקנה על יהיה נענע, לא רק שהתשלום של הפרו בוטל וכולם זכו לאופציות שלו בחינם- אלא גם שבאתר החלו להופיע פרסומות כדי לממן את העלויות. זה היה קצת מעצבן, אבל מה שקרה הוא שהגולש עצמו לא היה נזקק לשלם עבור השירותים שהוא עשה בהם שימוש. בכל מקרה, הייתה אופציה מוגבלת

לפי איך שאני מבין זאת מהמידע המוגבל שיש ברשותי, מה שנוצר כאן הוא מפלצת שיום אחד התעוררה. סבבה אם הם רוצים לקחת כסף, שיקחו דמי הרשמה סמליים ומי שלא הגיע לכמות הורדות מסוימת- שלא ישלם. כל דבר אחר נחשב מבחינתי לכניסה מהדלת האחורית ולסוג של גזל. הרי הגולש איננו בעד לממן את באנדקאמפ, אלא בא לפרגן לאמן ורק לו.

למרות שאחת מחויות הבאנדקאמפ הייתה הסמי קהילה שהוא יצר- היום אפשר בקלות לפתוח היום אתר אינטרנט/בלוג חינם אין כסף או בגרושים ולמכור שם את התוצרת. הפירצה האמורה אינה פותרת כלום, כי הרי אפשר להשתמש בשירותיי המייספייס לעניין הזה ולפרסם שם את הלינק. לא צריך את באנדקאמפ בשביל זה.

זאת דעתי בכל אופן

נמרוד | 16 ביולי 2010 בשעה 15:44

חן/יאיר - אתם באמת הייתם רוצים שבנדקמפ יחפשו דרכים אחרות להרוויח כסף מהאמנים שמתארחים אצלהם? שהאתר שלהם יראה כמו דף בית מתועב במיספייס? בתור צרכן בנדקמפ היא הפלטפורמה הכי נוחה ונקייה עבורי לשמוע בה מוזיקה של אמנים ולכן היא גם הפלטפורמה הכי טובה עבור האמן. מיספייס הוא עדיין אתר המוזיקה הגדול בעולם, אבל אתם מכירים מישהו שמצליח למכור שירים על הפלטפורמה הרקובה הזו?

מי שרוצה ויכול להקים פלטפורמה אישית בעצמו - לשים נגן באתר, לטפל בבילינג עם או בלי פייפל, להעלות שירים במגוון רמות איכות ופורמטים - שיעשה את זה, וידלג על 15 אחוזי העמלה של האתר (ואולי גם על השלושה הנוספים של פייפל).

מה שכן, 15 אחוזים זה פירצה קוראת לגנב - מאוד ייתכן שיקום אתר מתחרה שיגנוב את הקונספט של בנדקמפ עם עמלה נמוכה יותר ויגרור אליו הרבה מהאמנים - טכנולוגית זה די פשוט, ואין לבנדקמפ את יתרון המיקום הפיזי שהיו לחנויות המוזיקה המסורתיות, או את ייתרון הגישה לאייפודי העולם שיש לאפל עם האייטיונז.

אחד שכתב את הפוסט המקורי וקוראים לו יאיר | 16 ביולי 2010 בשעה 19:13

אני חושב שלחזור אחורה ולחייב את האמן זו טעות קריטית, גם אם האחוז הוא נמוך יותר משאר המקומות.
זה קצת כמו עם פרינגלס - once you pop you cannot stop.

שישברו את הראש ויחשבו על מודל הכנסה מעניין ויעזבו את הכסף של האמנים בשקט. אחרת זה נראה כמו איזה תרגיל מספיק מתוחכם. לא לזהות את התרגיל הזה, זה קצת נאיביות. וזה בסדר, החיים צריכים להיות נאיבים אחרת כולנו נרד מהארץ.

ונמרוד - יש אפשרות לגבות מפרסום גם לא דרך דף מתועב שנראה כמו מיספייס. אני לא רואה אנשים מפסיקים לקרא פיצ'פורק למרות אלפי הפרסומות הקטנות והגדולות שרצות שם. וחוצמזה, כן, עולם קפיטליסטי חרא - כולם צריכים להרוויח. רק תעזבו את האמנים בשקט.

ואגב - גיאחה, אימיוזיק עושה יותר מלהבליט בעמוד הבית, הוא עושה כל מיני ספוטלייטים, ומגזין עם ראיונות. גם אם לא, לפחות יש להם 'אהבת? אולי תאהב גם את...' - אני לא בטוח שיש בבנדקמפ (כלומר אני די משוכנע שאין אבל כדי לא לצאת יהיר אני מסייג את עצמי)

(אגב, הבדיחה של יאיר-יהיר מוצתה, תחסכו :) )

יאיר

רועי פוברצ'יק | 16 ביולי 2010 בשעה 23:31

יאיר,
אני חושב שיש הבדל בין פיצ'פורק (אתר מסחרי גרידא) לבנדקמפ. פיצ'פורק זה כמו וואי נט רק עם מיקוד בתחום המוזיקה הטובה.

אני חושב שכל הגישה של - רק אל תדאגו בכסף של האמנים היא קצת בעייתית.
בנדקמפ היא לחלוטין חלק משרשרת של תעשיית המוזיקה תחת הקטגוריה של הפצה. זה לא רחוק מלהיות סי די בייבי. פשוט עכשיו באים ואומרים לאמנים שרוצים אחוז מהעסקים שהם עושים באתר שלהם.
בעיניי היה יותר חריף ולא מתאים אם עכשיו היו באים לכל אמן ומבקשים ממנו לשלם דמי מנוי עבור העמוד שלו.
בנדקמפ נותן שירות מסויים - וכחלק מההתרחבות שלו (כן כן, אתם תגלו בסוף שכל חלק בשרשרת הגורמים של תעשיית המוזיקה - ברגע שהוא מתרחב הוא נהייה יותר ויותר דומה ללייבל מסורתי) הוא מתחיל לבקש אחוז מסויים כדי להשתמש בחנות.
ובסופו של דבר מי שצורך את השירות הזה - זה האמנים. הם מקבלים את הפלטפורמה והבמה שם. אז למה בעצם שהם לא ישלמו על השירות הזה? בנדקמפ היא סוג של מיצג של הבעיה בתעשיית המוזיקה. ברגע שקיבלת את המוצר בחינם, אתה תתקשה להתחיל לשלם עליו.

יאיר יונה | 17 ביולי 2010 בשעה 7:34

רועי - כשאתה אומר :
אני חושב שיש הבדל בין פיצ'פורק (אתר מסחרי גרידא) לבנדקמפ

האם זה אומר שבנדקמפ אינו אתר מסחרי גרידא? כי אם הוא לא, זה מבטל את הטענה שהם לא גוף פילנטרופי ומגיע להם להרוויח. ואם מגיע להם לרוויח (ומגיע להם) -מה ההבדל בין הרצון של פיצ'פורק להרוויח לרצון של בנקדמפ להרוויח?
אני מעדיף את החריפות של לגבות מאמן 'דמי הקמה' כמו בסידי בייבי - ואחר כך אתם לא נוגעים לי בעסקאות. גם סידיבייבי צריך להתקיים ויש לו מחסן גדול לשלם שכר דירה ועובדים ומשכורות וקפה שחור - אבל הוא גובה ממך 25 (?) דולר על הקמה, תמכור 3 דיסקים ותחזיר את ההשקעה.

בנדקמפ, ישתו לך את ה 15 אחוז המינורים האלה מכל עסקה - וזה פשוט לא הוגן ולא מקובל ומקומם וכוסאחותם.

וכמו כן, תהיו מספיק גברים כדי לספוג את חוסר התכנון שלכם ואל תחייבו את מי שנמצא, תחייבו בעלות הקמה את החדשים שמצטרפים אליכם כי נהייתם אתר פופולרי כי כל האמנים שכבר נמצאים שם עבדו קשה כדי להפיץ אתכם בכל מקום.

אני נגנב מההתחסדות שלכם חברים. סליחה שאני אומר את זה. אין לי בעיה להיות בעמדת מיעוט, ואני מכבד את דעותיכם, אבל אתם קופצים להגנה על בנדקמפ כאילו מי ישמע איזה אתר מדהים. אתה מצוין, אחלה טכנולוגיה שעובד על סחר חליפין מאד ברור - אתר בונה טכנולוגיה ומקנה אותם בחינם לאמן, אמן עובד קשה כדי להביא טראפיק לאתר. איפה חוסר ההגינות המשווע שאתם משטחים את עצמכם לרגליו ומגינים עליהם בחירוף נפש?

בשונה מלייבל, שמוכר מוזיקה של אמן בתמורה לטיפול מלא בתוכן, על טהרת קידומו באופן אקטיבי, הפצתו, ניהולו וכו' וכו' - אין הבדל בין פיצ'פורק, אתר כתבות האינדי הרדוד (קדימה, אתם יודעים שהוא רדוד ומלא בהייפ ומשקפי פלסטיק שחורות מהריפראף) לבין בנדקמפ שמשמש כמו ספק טכנולוגיה מעולה.
בנדקמפ הגיעו לתפוצת המונים? יופי, תתחילו לנהוג כמו האמן ולא כמו איזה גוף דורסני שמנצל את העובדה שאני כבר שם וכבול אליו כי כל הלינקים שלי מפוזרים ברשת ומפנים אליו ואני לא אתחיל לחפש אותם ולשנות אותם. הם עושים מעשה דורסני ונשבע לכם שאני לא קטנוני על 15 אחוז שהוא בהחלט אחוז נמוך. העקרון מוציא אותי מדעתי וההזדעקות שלכם להגן עליהם מבלי לראות את התמונה הגדולה, מוציאה אותי מדעתי עוד יותר.

נמרוד | 17 ביולי 2010 בשעה 12:38

יאיר - אני לא משוכנע שבנדקמפ כפלטפורמה נותן תמורה מלאה ל-15 האחוזים שהוא גובה (למרות שאם מישהו נכנס וקנה דרכו, כנראה שהוא נתן תמורה כלשהי) אבל עצם העובדה שהוא מתחיל להכניס כסף נותנת לו מוטיבציה רבה יותר להגדיל את המכירות - אני לא אופתע אם נראה בקרוב רדיו של בנדקמפ, ו"Similar artists" וכל אותם כלים שעוזרים להגביר חשיפה ומכירות. בכל מקרה, נדמה לי שלרוב האמנים עדיף לספוג את העמלה הזו (או אפילו להעלות מחירים בקצת) מאשר להקים פלטפורמה עצמאית.

יאיר יונה | 17 ביולי 2010 בשעה 12:41

נמרוד - זה בדיוק הענין
האמן נאלץ לקבל את הגזרה כי 99 אחוז מהם לא יודעים להקים פלטפורמה בעצמם.
כל הכבוד על השרות שהם נתנו ונותנים, שילכו לגבות ממישהו אחר.

טוב נראה לי שמיצינו לא?
אני צודק.

רועי פוברצ'יק | 17 ביולי 2010 בשעה 17:35

יאיר,

אני חושב שאם מישהו כאמן לא יודע לבנות פלטפורמה כזאת (ותתפלאו, אבל רוב האמנים לא יודעים, ורובם גם לא מכירים מישהו שיכול לעשות להם את הטובה הזאת ולהקים את האתר בשבילם) אז בנדקאמפ נותן לו שירות אדיר. גם בכך שהוא ממשיך להתפתח וייתן פונקציות נוספות בקרוב.

הנושא של similar artists וכדומה (כמו שיש במוזיקהנטו וכו') לא באמת נועד לחשוף אותך למוזיקה חדשה כי הם טובי לב ושמחים שעולמך המוזיקלי יתעשר. אלא הם מקווים שהם מזכירים לך עוד להקה שאולי אתה אוהב ותקנה מהם עוד משהו. וזה לגיטימי.

האמנים שעבדו קשה כדי להפיץ את בנדקאמפ לא עבדו קשה בשביל להפיץ את האתר בזכות עצמו. הם עבדו קשה כדי להפיץ את העמוד האישי שהם בנו שנמצא בבנדקאמפ ופה יש הבדל גדול.

אני אשאל אותך שאלה פשוטה, שכנראה מוכיחה למה בנדקאמפ אכן ראויה לאחוזים שלה - למה אתה בעצם מקשר את כולם לבנדקאמפ ולא הקמת פלטפורמה משלך מראש?

הוסף רשומת תגובה