אין ארוחות חינם. בסוף כולנו שוטפים כלים.
מה שהוביל אותי לכתיבת הפוסט הזה הוא דווקא מאמר התגובה של יאיר יונה בבלוג של "קסטה" על המהלך האחרון של בנדקמפ.
Bandcamp, בקצרה, הוא אתר שמאפשר למוזיקאים לאחסן ולתת להאזנה את שיריהם ואלבומיהם בסטרימינג ואפילו ניתן לאמבד את השירים בקלות מאתר לאתר. בנוסף האתר נותן לאמן את האפשרות למכור את המוזיקה שלו בעותקים פיזיים או קבצים דיגיטליים במחירים בהם הוא יקבע או אפילו בחינם. ביממה האחרונה "בנדקמפ" סיפרה על מודל כלכלי חדש (אולי בעצם הראשון שלהם) שאומר שהם יתחילו לבקש אחוזים מתוך מכירות המוזיקה (10% או 15% תלוי בכמות המכירות של האמן).
יאיר מוחה על כך שהאתר עשה מעין "תרגיל" למוזיקאים שהשתמשו באתר, הפיצו אותו לכל עבר (עם המוזיקה שלהם) ובעצם הפכו אותו לכל כך גדול ורלוונטי ועכשיו פתאום נזכרו לקחת מהם כסף. המחאה (ממה שהבנתי) היא בעצם הפרסום שקיבלו בחינם מאמנים ועכשיו הם מפתיעים את אותם אמנים עם אחוזי מכירות.
אני חושב שהמעבר של באנדקמפ ללקיחת אחוזים הוא בסופו של דבר מהלך חכם וצודק מכמה סיבות.
אתרים כמו בנדקאמפ לרוב נפתחים ונסגרים באותה מהירות. העובדה שהאתר הזה שרד עד עכשיו במתכונתו הנוכחית הוא לא פחות מפלא בעיניי. המציאות היא שאתר כזה, כדי להמשיך להתקיים, יותר מזה, להמשיך להתפתח חייב לגייס כל הזמן עוד כסף. בסופו של דבר עם רצון טוב ואהבה למוזיקה בלבד, אי אפשר להחזיק יוזמה אשר דורשת משאביים כלכליים וזמן של אנשים. לדעתי האתר עמד בפני שתי אופציות – למצוא את עצמם בקושי מחזיקים את הראש מעל המים ולהיסגר או למצוא דרך להרוויח כסף חזרה.
בעלי האתר בחרו להרוויח כסף חזרה. אני לא חושב שבאמת עשו "תרגיל" על גב האמנים. הפלטפורמה שבנדקמפ הציעו (ובעצם עדיין מציעים) היא נכון לעכשיו הטובה ביותר, נגישה ביותר וסקסית ביותר לאמנים לשים את המוזיקה שלהם ברשת, בלי התחייבויות, בלי טרחה ובלי כלום. הפלטפורמה עצמה היא כרגע אחת המוצלחות אם לא הכי מוצלחת.
הם לא חבר'ה רעים, הם רק מבינים שצריך להתעורר
המציאות היא שאם בהתחלה היה מוחבא איפשהו באתר אופציית ל"חבילת פרימיום" או "דמי הרשמה" היוזמה הזו מעולם לא הייתה מצליחה. גם כי אמנים מקבלים חררה רק מלראות את המושג "לשלם כדי לאחסן את המוזיקה" וגם כי לא חסרים אתרים שמוכנים לתת לך שירות לאחסון מוזיקה וכו' אבל מגבילים אותך באופציות שלך כל עוד אתה משתמש בחינם.
בנדקמפ הייתה צריכה שתתנו לה הזדמנות אמיתית. שתתאהבו בה ותבינו עד כמה היא טובה. אבל עכשיו היא צריכה אהבה חזרה. היא צריכה להתפרנס. אתם יודעים מה? יחסית להרבה אופציות אחרות ברשת, הם עושים את זה די בהוגנות.
בסופו של דבר האתר לא מבקש:
1.כסף מאמנים שנותנים את האלבום שלהם להורדה בחינם
2.לא מבקשים ממך מקדמה או להשקיע כסף עד שלא הרווחת את הכסף.
3.לא שודדים את האמן באחוזים ובעצם לא עוברים על שום חוק שחברת הפצה הקימה.
4.חוץ מאחוזים ממכירת האלבום (בואו נזכור גם שכל פלטפורמת הקנייה נבנתה על ידי בנדקאמפ) בעצם חוקי המשחק לא התשנו. תמשיכו להשתמש בו כרצונכם. זה עדיין דף הבית המוזיקלי האולטימטיבי שבניתם לעצמכם!
עדיין מוחים על כך שבעלי בנדקאמפ רוצים אחוז מהרווחים של המכירות? החבר'ה באתר השאירו פרצה מאוד גדולה לאמנים.
אתם עדיין רוצים למכור דרך עמ' הבנדאקמפ שלכם? שימו לינק לחנות שלכם ברשת, או לעמוד כלשהו שלכם בו אפשר לקנות את הדיסק. אין פה שום הכרח לקנות דרך השירותים שבנדקאמפ מציעים. פשוט תוסיפו לינק משלכם – רוצים לקנות? תלחצו פה. וסיימתם.
לעומת אמנים ש(משום מה) מוכנים לעבוד בחינם לעיתים קרובות מדי, נותני השירות בתעשיית המוזיקה לא מתכוונים או אמורים לעבוד בחינם. בנדקאמפ ניסתה לא להתערב כמה זמן שיכלה. אבל גם העבודה והזמן של העובדים שלה שווה כסף ומישהו צריך לשלם אותו. במקום לגבות אותו ישירות מהמוזיקאים כדמי מנוי הם מבקשים אחוז קטן מכסף שנעשה בעיקר – בזכות היוזמה שנקראת בנדקאמפ.
רשומות
