עם טיפות הגשם שהולכות ומתחזקות, ורגעי הברד הקטנים שמתדפקים על החלון, מזמינים ואז מאיימים, החלטתי לעשות מיקסטייפ שירי חורף מהיר. הוא לא יהיה מושלם, יהיה רגעי לחלוטין, אבל אולי ייתן לכמה אנשים לבלות לילה עם גשם בחוץ וחום בפנים.
הנה המיקסטייפ להורדה
והנה עשרה שירים לחורף עם קצת הסברים לבחירות:
1. Tom Waits – Tom Traubert's blues
(מתוך Small Change)
הפתיחה הזאת, הפסנתר האיטי והכינורות המקשטים מרגישים כמו טפטופים ברקע לעיתים, מלווים את השירה של וויטס שהבלוז נמצא בכל חלקיק של אוויר שיוצא מפיו. טום מסיים את היום בבר, ויוצא לרחובות הקרים והמנוכרים איפה שהכול שבור ואף אחד לא מדבר אנגלית, רק מבקש כמה דולרים כדי להוציא את מתילדה אהובתו, לרקוד וולס. יש כאלו שטוענים שהשיר באמת מוקדש לזמרת מתילדה בונדו אותה פגש וויטס במהלך סיבוב ההופעות שלו בקופנהגן והשיר הוא מחווה ללילה משותף.
יש כאלו טוענים שהשיר מדבר על חיילים אמריקאים וויאטנמיים שלוקחים סמים, גרסאות נוספות מדברות על Waltzing Matilda כסלנג לנוודות ואחרות אף מתייחסות לזה כמטאפורה להתמכרות לסמים ואלכוהול.
זה לא משנה מה הפירוש של השיר הזה בכלל, רק צריך לעצום עיניים, לתת לפעימות הלב להשתוות לנגיעות האיטיות על הפסנתר, הטפטופים של הגשם, והקול החרוך הזה, שבוקע עמוק מתוך לילה אפל ,שיכור ובודד, אי שם ב - 1976,קופנהגן .
http://www.dailymotion.com/video/k5bI4hXK9pw1JdduHp
2. Porcupine Tree – Oceans Have No Memory
(מתוך Recordings)
איפשהו שם, קצת אחרי Lightbulb Sun המופתי יצא האלבום הקטן והיפה הזה Recordings. האלבום יצא ב 20,000 עותקים בלבד, ומכיל כמה מהרגעים היפים יותר של פורק יופיין טרי. לפני התקופה שקטעים שלא נכנסו לאלבום הפכו לאי פי נוסף, היה שם רגש טהור. Oceans have no memory הוא קטע אינסטרומנטלי קטן ומלא אווירה. טיפות אחרונות של גשם בלילה. אווירה כמעט פוסט- רוקית בלי ליפול אל תוך האפוקליפסה. נגיעות קטנות של כריס מייטלנד, שאמנם לא מגיע ליכולות הטכניות של גווין האריסון על התופים, אבל הרגש נשפך ממנו ומשתלב יפה עם המלנכוליה הבריטית של סטיבן באותה התקופה. נקישות קטנות על המצילה מובילות את הלילה החרישי, ליין בס שהוא השמיכה החמימה, והגיטרה האיטית והמדויקת של סטיבן, שהיא המחשבות שצפות בחושך הגשום.
3. Andy Shauf – the darker night
(מתוך Darker days)
אז כן, אנדי הוא סינגר-סונגרייטר מהזן הקלאסי – שומעים את המיתרים חורקים כשהוא מעביר אקורדים, שירה שברירית ונוגעת, גבול הקיטש גבול האינטימי ורפרנס ברור לאליוט סמית. השיר נפתח ברחשי גשם מחוץ לחלון וההקלטה שנשמעת כמעט ביתית מהדהדת יפה בחלל. משהו בשיר הזה פשוט נכון כרגע. הציפייה מאנדי, שבגיל 16 כבר חגג שלושה אי.פי'ס ועכשיו בגיל 21 מוציא אלבום ראשון, היא להיות מעין קונור אוברסט הבא. אנדי מסתדר יפה מאוד בלהיות עצמו ומוצא את האינטימיות שלו בחדר פרטי בלילה החשוך ביותר.
4.Pain of Salvation - Pluvius Aestivius
( מתוך Be)
Pain of Salvation ,שבימים כתקנם הם להקת פרוג מטאל מצוינת (בעיקר כי הם לא מזכירים את דרים תיאטר בשום צורה), אחראית ליצירה היפה והחורפית הזאת שנשלפה מתוך האלבום Be. אמנם האלבום שנוי במחלוקת אבל הקטע הזה הוא מהות הגשם. פסנתר קטן שמטפטף תווים גבוהים (ולידו מטפטף גשם אמיתי), וקבוצת כלי מיתר שבונה סביב הטיפות גשם זלעפות. רגע אחרי שהגשם מתחיל, שנייה לפני שהוא נהייה מבול.
5. Kings of convenience – Homesick
(מתוך riot on an empty street)
החורף מביא איתו תהיות, לכולנו כנראה. אבל לרגע אחד גם ארלנד אוי ואייריק גלמבק בוי עומדים לאבד את העבודה שלהם בגלל שהם הולכים לאיבוד בשתי קולות שמשתלבים בשלמות על גבי תקליט שהם מצאו, מתגעגעים לבית שהם כבר לא יודעים איפה הוא.
6.Laura Gibson – sleeper
(מתוך Beasts of Seasons)
להכניס אותך פנימה זה להכניס פנימה עצבות, לגרש אותך החוצה זה להוציא אותי מאיזון, אומרת גיבסון. מספרת סיפור בקול קטן עם גיטרה איטית ומדויקת, קול יציב עם גוון שברירי ויש גם צ'לו. האוויר בין המילים לצלילים הוא אווירה נהדרת של אינטימיות שקטה. געגוע לאביב שאי אפשר יהיה להחזיר והפשרה על הדבר הקרוב ביותר שיש כרגע.
7. Sigur Ros – Hoppipola
(מתוך Takk)
אתה עומד באמצע הרחוב, החום של היום עוד לא התפוגג באמת, אבל פתאום אתה מרגיש טיפה אחת על האף, ומהר מאוד מגיעה טיפה נוספת, אתה לא נרתע מהגשם, אתה מברך אותו, מסתכל למעלה לעננים האפורים שמכסים את השמיים. במכה אחת, השמיים מעליך נפתחים והגשם זולג בכמויות, אתה כבר רטוב עד העצמות, אבל זה לא משנה. אתה מחייך חיוך טיפשי כמעט, ומבין שככה מרגיש האושר.
חוץ מזה, מיקסטייפ לחורף בלי סיגר רוס?
8. Low – Amazing Grace
(מתוך Trust)
אחת החוויות שאני הכי אזכור מהשנים האחרונות זה ההופעה של ההרכב המדהים הזה בארץ. מחיאות הכפיים היו עדינות אבל מלאות רגש, האולם נדם מפחד לשבור את האווירה הדקה והעדינה שLow יצרו סביבם. השחזור המדויק של הסאונד בעולם היה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל הוכח לי אחרת. כמה עדינות וכמה עוצמה יש בלהקה הזאת, האיטיות של המוזיקה, המרווחים הנכונים בין הצלילים. מאין יקום שכולו חרסינה וכשאנחנו מנסים להיכנס לתוכו אנחנו מגלים שכולנו פילים.
9.Gravenhurst – The ice tree
(מתוך flashlight season)
אלוהים, כמה אינטימיות יכולה להיות בשיר אחד? The ice tree הוא אחד משירי הגשם המושלמים מבחינתי. אני זוכר את עצמי נוסע ללימודים ברכבת בחורף שעבר, הזריחה האיטית מטפסת לאט, הראש נשען על חלון קפוא והאייפוד מחליט על דעת עצמו על רשימת השירים. בחורף קפוא וגשום, ברגע האחד העיניים שלך רואות את פתח תקווה וברגע השני את ת"א, והגיטרות המנסרות של Explosions in the sky מתחלפות בפריטה איטית שמצליחה לתפוס את העצבות שאותה תוחמת השירה העדינה של ניק טלבוט. השעה שש בבוקר, והקרח מפשיר לאט, לאט מהעץ. מושיט את היד לחבק איפה שהאהובה פעם שכבה לצידו, לפני שהוא נהייה מופנם ודחק אותה מחייו.
10. Phosphorescent – can I sleep in your arms
(מתוך to willie)
יש אנשים שבשבילם החורף זה להתכרבל עם הבן/בת הזוג, לשתות שוקו וליהנות מהאינטימיות של ה"ביחד". משום מה אצלי החורף הוא תמיד הבדידות, הכמיהה (וזה לאו דווקא קשור למצב חיים). להיות בבית ולא לצאת כי גשום מדי, לשכב במיטה בחושך, לא להירדם ולחשוב על אהבה שחמקה. מת'וי האוק , שהוא בעצם Phosphorescent , עובר לילה כזה בדיוק. מבקש רשות לישון בזרועות אהובתו, הגברת שלו, שהשאירה אותו לבדו בקור.
רשומות
