האם אפל תציל את תעשיית המוזיקה?

האם אפל תציל את תעשיית המוזיקה?

פוסט זה פורסם במקור באתר ניוזגיק .

במסגרת ה-WWDC11, הציגה אפל את ה – iOS 5 ואת הOSX Lion ושירות הענן החדש ה – iCloud. ה – iCloud הביא איתו את בשורת הסנכרון האוטומטי בין תמונות, מסמכים, אפליקציות ועוד, אבל החדשות האמיתיות לעולם המוזיקה היו המודל החדש ל – itunes והדרך בה נצרוך מוזיקה דרכה בעתיד.

השמועות על המעבר של אייטיונז לענן מלוות את חובבי המוזיקה וחובבי אפל כבר הרבה זמן והניחושים לגבי טיב השירות החדש היו רבים. איך בעצם הופכים את המוזיקה שלנו לנגישה מכל מקום ובכל זמן ואיך למעשה מתגברים על הפריצות הגדולה בנושאי זכויות יוצרים.

אמזון וגוגל – להעלות את כל המוזיקה לענן

בניסיון להקדים את המאוחר אמזון וגוגל כבר השיקו שירותי ענן משלהם, התומכים בהעלאת ספריות המוזיקה הפרטיות ונגנים מבוססי רשת שיאפשרו זמינות מלאה של המוזיקה.

הפתרון של שתי החברות הוא לבקש מהמשתמשים להעלות את המוזיקה שיש להם על המחשב (לא משנה מה המקור שלה / חוקי – לא חוקי) לחשבונות משתמש ייעודיים ב"ענן" שלהן. לחשבונות האלו אפשר לגשת מכל מחשב או מכשיר והנה המוזיקה שלכם איתכם בכל מקום.

הבעיות הבולטות פה הן :

1. מה עם זכויות יוצרים ותמלוגים? (אף אחת מהחברות לא דיברה עם חברות התקליטים, אמנים או חברות מו"ל על הנושא)
2. מעניין כמה זמן לוקח למשתמש ממוצע להעלות את כל ספריית המוזיקה שלו לשרת של אמזון או גוגל.

המודל של אפל לשירותי הענן הוא קצת שונה ואפשר לומר שאולי קצת יותר מקיף, ולפני שמדברים על איך תעשיית המוזיקה מרוויחה מזה, צריך להביא את אופי השירות ומה הוא נותן למשתמשים שלו.

בדרך לשירותי הענן עוצרים בחברות התקליטים הגדולות

אחד היתרונות הגדולים של אפל על גוגל הוא מספר החשבונות הפעילים שמשתמשים באייטיונז כדי לקנות ולצרוך מוזיקה. גוגל היא אמנם טובה ואמינה באימייל ובשירותי החיפוש שלה, אבל גוגל ומוזיקה זה קישור חדש. גוגל צריכה להתחיל להסביר למשתמשים שלה מה הקשר בינה לבין נגן מוזיקה שיושב בענן שלהם. יותר מזה, ההקשר בין גוגל למוזיקה כל כך זר, שאפילו אין להן קשר ממשי לספריית המוזיקה של המשתמשים. היא צריכה שכל משתמש יתחיל לעלות את המוזיקה שלו לשירות שלהם.

אמזון מוכרת מוזיקה כבר הרבה מאוד זמן. אבל אמזון היא לא אמצעי להאזנה למוזיקה. הקשר המוזיקלי בין המשתמש לאמזון נגמר בסוף הורדת הקובץ ומשם הוא עובר הלאה לנגן המועדף עליו.

אפל מחזיקה בשני הצדדים פה – יש לה גם חנות מקוונת לקניית מוזיקה (עם הרבה מאוד משתמשים) וגם נגן מוזיקה פופולארי מאוד (אשר מהווה את בסיס חווית המשתמש של כל המוצרים הניידים של החברה).

אפל, כחנות שמוכרת (ומקבלת אחוזים נכבדים) מוזיקה – יודעת שהכנסות זה הכנסות, זכויות יוצרים זה זכויות יוצרים ולא ממהרים לוותר על ה”זנב הארוך” שחנות האייטיונז נותנת להם. אפל גם יודעים שהחוזים הקיימים שלהם עם חברות התקליטים מקדמים אותם בצורה יוצאת דופן (ע”י תכנים בלעדיים, השקות מוקדמות, מבצעים רק לרוכשים דרך אייטיונז). שיתוף פעולה עם חברות התקליטים יכול להוליד צאצאים יפים ואטרקטיביים מאוד.

הדבר הראשון שאפל עשתה היה לחתום עם ארבע חברות התקליטים הגדולות – מה שנותן להם את האפשרות להשתמש במאסטרים של 18,000,000 שירים כבר בנקודת ההתחלה. השירים האלו זמינים כבר עכשיו במערכת הענן החדשה באיכות מקסימלית.

מה זה אומר עבור הצרכן? שלעומת גוגל, אין צורך להעלות את השירים שלך לענן ולבזבז שעות (אם לא ימים, אם לא שבועות) כדי לסנכרן את הספרייה הפרטית. המערכת עצמה מאתרת איזה שירים המשתמשים רכשו ופשוט “פותחת” להם את האופצייה לשמוע את השיר והם מנגנים אותו מתוך מערכת אחת גדולה וקבועה. הזמינות היא מיידית ובאיכות גבוהה יותר מהמוזיקה שרכשתם בעבר.

והפוטנציאל עוד גדול, תחשבו על שירים שמשוחררים אוטומטית מתנה לכל המשתמשים באייטיונז? המתנות וקידום האמנים יכול להיות הרבה יותר ישיר, והרבה יותר קורץ.

Show me the money

לפי המודל החדש אותו הציגה אפל ב – WWDC 11 יש למשתמשים שלה שתי אפשרויות:

1. סינכרון אוטומטי של השירים שנרכשו דרך ה – itunes. די מדבר בפני עצמו. כל שיר שנרכש בעבר / יירכש בעתיד דרך חנות האייטיונז יסונכרן אוטומטית לכל המכשירים שמחוברים לאותו חשבון משתמש (בעלי אותו Apple ID) בלי צורך לסנכרן בעזרת כבל כל פעם מחדש. המודל פה הוא די פשוט – אם שילמת על שיר, אין סיבה להגביל אותך או להקשות עליך להשתמש בו איפה שתרצה. באותה מידה, אם היינו קונים דיסק בעבר, אף אחד לא היה אומר לנו איפה להשמיע אותו ובכמה מערכות סטריאו שונות. המודל הכלכלי פה של איך חברות התקליטים / אמנים מרוויחים הוא די פשוט וברור. שלם עבור שיר / אלבום.

2. להרוויח גם מהמוזיקה הפיראטית. איך מרוויחים מהורדות חוקיות זה לא חוכמה. איך מרוויחים מהורדות לא חוקיות וצריבות? זאת השאלה שמתקילה את תעשיית המוזיקה הרבה מאוד זמן. אם כל המוזיקה שקנית דרך האייטיונז מסונכרנת אוטומטית לכל המכשירים, מה אני עושה עם המוזיקה שיש לי "בדרכים אחרות"? אפל נותנים שתי אופציות: 1. תמשיכי לסנכרן בעזרת כבל. 2. iTunes Match.

Itunes Match הוא למעשה שירות אשר אפל דורשת עבורו 25 דולר בשנה (שזה מעט מאוד כסף) שמאפשר לך להזין את השירים שיש לך על המחשב שלא נקנו דרך האייטיונז לענן. המערכת שלהם מזהה איזה שירים יש בספריית המוזיקה של אפל ובדיוק כמו בקבצים שנרכשו באייטיונז, למעשה פותחת לך את אפשרות השימוש בהם (שירים שלא נמצאים במערכת של אפל, צריך להעלות אותם לשרת כמו במערכת של גוגל). מתוך ה – 25 דולר הללו, אחוז מסויים מגיע גם לחברות התקליטים (תכפילו 25 דולר בכמות המשתמשים הפוטנציאליים והסכומים יחסית מצטברים).

אמנם 25 דולר הם שווי ערך לשני אלבומים מלאים ורוב הסיכויים שמי שישתמש בשירות יסנכרן כמה מאות אם לא אלפי שירים אבל למעשה שווי הרווח עצמו פחות משנה. החלק המעניין פה הוא שזוהי פעם ראשונה שיש מודל שמצליח להרוויח כסף חזרה גם ממוזיקה שהורידה אותה בצורה פיראטית. השאלה הבאה היא – האם ה – iTunes Match פה כדי להישאר, או כתקופת מעבר למעשה?

גם הפיראטים מתחילים לשלם

חוויית משתמש, נוחות והרגל

אם יש משהו שאפל יודעים עליו דבר או שניים זוהי חווית המשתמש. אם נחדד את זה, אפשר לומר שאפל יודעים שאנחנו פרייארים של נוחות. ברגע שאנחנו מתרגלים למשהו פשוט, נוח ומהיר יותר יהיה לנו מאוד קשה לחזור אחורה ולוותר עליו. גם אם הוא עולה לנו כסף.

אחד הדברים השנואים על משתמשי אפל ואחד הנושאים אותם החברה מנסה לקדם עם ה – iOS 5 הוא עידן הפוסט – כבל. לא צריך עוד כבל כדי לסנכרן בין המכשירים. הסנכרון תמיד לוקח הרבה מאוד זמן, צריך לזכור לסנכרן בין המכשירים כדי שהלו”ז ויומן אנשי קשר יהיו מעודכנים או כדי להעביר מסמכים. מעכשיו – כבר לא צריך את הכבל עבור זה. למעשה, האופציה היחידה שבה צריך להשתמש עכשיו בכבל היא כדי לסנכרן שירים בין המכשירים השונים, במידה ואתה לא בוחר להשתמש בשירות ה – iTunes Match ולא קנית את השירים דרך החנות עצמה. כלומר, הפיצ'ר היחיד שנשאר “טרחה” ושדורש כבל, הוא סינכרון מוזיקה שהורדת בחינם / פיראטית / מחוץ לחנות האייטיונז ובלי חשבון iTunes Match.

עם הזמן, הסינכרון הפיזי הזה ייעשה יותר ויותר מטרד לעומת הסינכרון של הפי'צרים האפליקציות האחרות מה שכנראה ידחוף יותר ויותר אנשים לרכוש את המנוי השנתי ב-25 דולר. יותר אנשים ישלמו גם על מוזיקה שהורידו בצורה לא חוקית. אני מנחש שבשנתיים שלוש נראה תנועה יחסית ערה לכיוון הזה.

נוחות היא תכונה שמתרגלים אליה מהר מאוד. והקנייה דרך האייטיונז היא אחת מצורות הקנייה הנוחות ביותר. משתמשי אייפון ואייפד כבר מכירים את האצבע הקלה על כפתור הקנייה של אפליקציה ב 99 סנט.

אם נמשיך בקו המחשבה שמתמקד בנוחות, גם הורדת מוזיקה ממקור חיצוני, להזין אותה לאייטיונז ולסנכרן אותו בעזרת iTunes Match יהפך מהר מאוד ללא נוח ופחות אינטואיטיבי לעומת קנייה ישירה. אם בכל מקרה משלמים כסף על שני השירותים (קנייה של שיר ו – iTunes Match) מה בעצם מונע מהצרכן להתפתות לעוד קיצור דרך בדרך לסינכרון המיוחל ופשוט לקנות את המוזיקה ישירות מאייטיונז?

זהו תהליך שייקח עוד כמה שנים וגם אז ברור שלא יכחיד את תעשיית ההורדות הפיראטיות או יחזיר את חברות התקליטים להתהילתם של תחילת מהפכת נאפסטר. אבל זהו מודל אשר עושה צעד משמעותי לרצות את שני הצדדים ולהחזיר מעט כסף לתעשיית המוזיקה.

אי אפשר לנצח חינם

כבר שנים שאפל יודעת לחנך את הקהל שלה לשנות הרגלים, וזה לא מקרה שאייטיונז היא חנות המוזיקה המקוונת המצליחה ביותר.
אפל יודעת שבתחרות כנגד מוזיקה פיראטית המחיר הוא לא התחרות האמיתית. אי אפשר לנצח חינם. אפל משחקת במשחק הנוחות. מי שמוריד מוזיקה פיראטית כבר הצהיר בעקיפין שהוא לא מעוניין לשלם על התוכן שהוא צורך, אבל עבור שירות שמספק נוחות, מסתמן שאנשים מוכנים לשלם הרבה.

Read more »

למה צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לחנות אייטיונז הוא הצהרה גרנדיוזית באמת

למה צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לחנות אייטיונז הוא הצהרה גרנדיוזית באמת

גלי הציפייה והשמועות על מה apple מסתירה מאחורי המשפט המסתורי שטוען לשינוי הגדול שמגיע לחנות ה – itunes המפורסמת הגיע לסופו עם הודעה נלהבת על צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לקטלוג של itunes. התגובות נעו בין אכזבה והתחושה שלא היה כיסוי להודעה הגרנדיזית של אפל לבין לעג והומור לרצינות התהומית בא אפל לקחה את השגת הזיכיון לקטלוג החיפושיות שלמעשה כבר קיים בכל אתר אחר לקניית מוזיקה.

בפועל, ההודעה הזאת היא לא פחות גרנדיוזית מהצורה בה אפל הציגו אותה. כמו ששינוי הלוגו של תוכנת האייטיונז למעשה היתה הצהרה רשמית על מות פורמט הדיסק, רכישת הזיכיון לקטלוג של הביטלס היא עוד מסמר חשוב בארון של תעשיית המוזיקה הבינלאומית.

הלוגו שהרג את הדיסק

הסכסוך

הסכסוך בין Apple לביטלס בעצם התחיל כבר ב – 1978 כאשר החברה של הביטלס Apple corps תבעה את חברת המחשבים Apple computers. השלב הראשון של הסכסוך נגמר ב- 1981 בכך שאפל (המחשבים) הסכימו לא להיכנס לתחום המוזיקה וגם שילמה לאפל קורפס כ – 80,000 דולר על השימוש בשם אפל.

בין השנים 1986 ו – 1991 אפל (מחשבים) הפרה את ההסכם המקורי בעוד כמה מקרים ולבסוף שילמה פיצויים נוספים לחברה של הביטלס ונקבע ההסכם המחודש כי בעוד החברה של הביטלס יכולה להתשמש בטריידמארק אפל על מוצרי מוזיקה, תכנים מוזיקליים וכדומה, אפל קורפס יכולה להשתמש בו אך ורק כחלק משירות כולל ובעצם לא יכולה להציע מוזיקה כמוזיקה עצמה (ייצור דיסקים, הפצה של שירים וכו'). 

Apple comp.  VS. Apple Corps

ב -2003 אייטיונז עלתה לאוויר, אפל קורפס תבעה שוב והפעם הפסידה ע"י פירצה בחוזה אשר מאפשר לאפל למכור שירים דרך האייטיונז. הסכסוך כמובן המשיך גם כאשרב- 2009 כל הקטלוג של הביטלס עבר שיפוץ דיגיטלי ובעצם ניתן למכירה בכל חנויות האינטרנט (כקבצי אמ פי שלוש, דיסקים ומארזים מחודשים) מלבד אייטיונז שנשארה בחוץ.

אז למה דווקא עכשיו?

ב – 2007, חברת EMI אשר למעשה היא בעלת הזכויות להקלטות המאסטר של הביטלס, נקלעה לקשיים כלכליים. לאחר שהפסידה 260 מיליון דולר היא נקנתה ע"י Terra Firma Capital Partners בעבור 5.2 ביליון דולר. 2008 לא הייתה שנה קלה יותר עבורה כאשר פול מקרטני עזב את החברה ואיתו גם רדיוהד והרולינג סטונז. בנוסף הם גם ספגו תביעה קשה מצד להקת פינק פלויד אשר טענה כי החברה מכרה את שיריה בפורמט דיגיטלי ללא אישור מצד הלהקה. בתביעה הזאת פינק פלויד ניצחו.

תקופה רעה שלא משתפרת

משם המצב רק המשיך להתדרדר עבור EMI כאשר תוכנית ההבראה של גיא האנדס, מנכ"ל Terra Firma Capital Partners נכשלה (אחרי קיצוץ של כ 5,500 עובדים, קיצוץ בחלק מהאמנים הפועלים בחברה וניסיון לחסוך כ – 200 מיליון דולר בשנה). התוצאה הייתה שהחברה לבסוף פרשה לחלוטין משוק המוזיקה של המזרח הרחוק כשהיא משאירה את תפקיד ההפצה לחברת warner bros. אמנים רבים החליטו לעזוב את החברה בטענה כי המנכ"ל החדש לא מבין איך לעבוד עם אמנים ולא מבין את תעשיית המוזיקה. החברה שהמשיכה לספוג הפסדים כבדים כאשר ברבעון האחרון של 2009 נודע כי החברה הפסידה באותה השנה 1.75 ביליון יורו.

לאחרונה הוכרז רשמית כי החברה פשטה רגל. החברה שמחזיקה בזכויות ועותקי המאסטר של להקות כמו פינק פלויד, ביטלס, רולינג סטונז, קולדפליי, הקטלוג הישן של רדיוהד, מוצאת את עצמה בחובות כבדים מדי ועתיד הקטלוג שלה, ועתיד החברה עצמה לא ברור כרגע. מ -2008 עד עכשיו נעשו מאמצים שונים להרוויח את הכסף החזרה במינימום השקעה. אנחנו חווינו את זה בצורת המארז של כל אלבומי האולפן של פינק פלוד (בשם oh, by the way) ואת המארז המחודש של כל הקטלוג של רדיוהד, ניסיונות מכירה חוזרים ונשנים של האולפן האגדי אבי רואד ולבסוף – המארזים הבומבסטיים עם השחזור הדיגיטלי של הקטלוג המלא של הביטלס (המארז שיצא שנה שעברה).

המסמר האחרון

אז למה בעצם ההצהרה של אפל על צירוף הקטלוג של הביטלס לאייטיונז היא באמת כל כך גרנדיוזית? אפל לא רק סיימו את הסכסוך האישי הממושך מול הביטלס ואפל קורפס, אלא הם בעצם גרמו לאחת מארבעת חברות התקליטים הגדולות בעולם לפדות את זכויות היוצרים של הביטלס (שללא ספק מייצגת את אחד מעמודי התווך של תעשיית המוזיקה) כדי לנסות לכסות על ההוצאות שלהם. אפל כרגע הוכיחה את עצמה כעומדת מנצחת אל מול הגופה הגדולה והנרקבת של חברת EMI שבימינו מנסה להשיג הלוואות ונואשת להשיג כל דולר שהיא יכולה בניסיון לשרוד את התקופה הקשה ולא למות רשמית.

בכך שאפל הכריזה על צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לתוך חנות ה – itunes היא בעצם ביססה מציאות החדשה. חברות התקליטים שהולכות וקורסות בעוד אפל וחברות דומות לה הולכות וגדלות ולמעשה מהוות את שיר ההשכבה לחברות התקליטים הגדולות.

סופה של תקופה

Read more »