מפלצות התהילה
Monsters Of Folk - Monsters of Folk
בראיון שערכתי ב – 2005 עם דניאל גילדנלאו (הסולן של pain of salvation השבדים) שאלתי אותו את אחת השאלות
הבנאליות אבל המשקפות ביותר על אמן : עם איזה אמן, חי או מת, היה רוצה לעבוד.התשובה שלו הייתה מעניינת. הוא ענה שהוא לא ממש יודע אם יש אמן כזה. לא כי אין אמנים שהוא אוהב ומעריך, אלא האמנים שהוא אוהב ומעריך הם מי שהם וכנראה ששיתוף פעולה ישנה את הדינאמיקה הנכונה שלהם והתוצאה יכולה להיות הרבה פחות טובה. Monsters of Folk היא המחשה קיימת של המשפט הזה.
על הנייר, הרביעייה המתאחדת – M. Ward, ג'ים ג'יימס (My Morning Jacket), קונור אוברסט ומייק מוגיס (Bright Eyes), נשמעת כמעט כמו חלום רטוב של כל חובב אינדי/פולק שברגע זה קורא ביקורת בפיטצ'פורק ומוריד את האלבום דרך הבלוג של sadsongfordirtylovers, אבל בפועל מתקבלת בעיקר בלילה מאופקת ומאוזנת מדי של ארבעת הכישרונות הגדולים הללו.
הרביעייה, שמאוד אוהבת לבלות ביחד, את הביטלס ואת ההשוואות ל Travelling wilburys ישבו יחד באולפן, החליפו כלים ביניהם, החליפו תפקידים – מי מוביל, מי מלווה. חברים טובים אשר מכבדים אחד את ההשפעות והרצונות המוזיקליים של השני. זה בסיס נהדר לחברות, אבל גם שורש הבעיה באלבום. כל אחד מארבעת החברים תורם את מה שהוא יודע לאלבום אבל בו זמנית מרגיש כאילו נזהר לא לדרוך על האצבעות של החבר האחר.
האלבום עצמו הוא לא אלבום רע. ההרמוניות הקוליות שלהם יפיפיות ואנחנו מקבלים הזדמנות לראות כל אחד מהארבעה במגרש המשחקים של האחר. יש הרבה השפעות של פולק מסורתי (וודי גאת'רי, אולי אפילו מהקאונטרי של ג'וני קאש) ולרגעים אף יש תחושה של מחווה נאמנה למורשת הארוכה שכל אחד מהחברים מגיע ממנה. (במיוחד בשיר כמו Baby boomer שגם חלק מהתכנים מתכתבים עם התכנים של אותם שנות השישים של דילן וחבריו).
יש שירים באלבום כמו sandman, the brakeman and me או Ahead of the curve שהם נהדרים באינטימיות שלהם, Whole lotta losing שהוא מגניב לגמרי והשיר היותר רוקי באלבום, אבל יש שירים מפוספסים כמו Temazacal, או Dear god שפותח את האלבום. שיר מעולה, הרמוניות מעולות, אבל נקודות מסוימות בעיבוד פשוט מורידות לו מהכוח.
Monsters of Folk הוא כנראה קורבן של עצמו. ארבעה מוזיקאים מוערכים, עם סינרגיה מעולה, קהל נאמן ואוהב אשר קנאי לסגנון הייחודי של כל אחד מהאמנים. התוצאה כנראה מעולם לא באמת יכולה הייתה לרצות את כולם. מי שיש לו צד מועדף במרובע האמנים הזה כנראה יתאכזב מטוויסט זה או אחר בשירים. כנראה שהעמידה מול הקלישאות (שמתחילה עם בחירת השם Monsters of Folk) וציפיות מוקדמות היא זו ששמה רגל לאלבום, שמצליח להיות מוזיקת ליווי מוצלחת אבל לא מצליח להמריא כ"כ אל מעבר.
על הנייר, הרביעייה המתאחדת – M. Ward, ג'ים ג'יימס (My Morning Jacket), קונור אוברסט ומייק מוגיס (Bright Eyes), נשמעת כמעט כמו חלום רטוב של כל חובב אינדי/פולק שברגע זה קורא ביקורת בפיטצ'פורק ומוריד את האלבום דרך הבלוג של sadsongfordirtylovers, אבל בפועל מתקבלת בעיקר בלילה מאופקת ומאוזנת מדי של ארבעת הכישרונות הגדולים הללו.
הרביעייה, שמאוד אוהבת לבלות ביחד, את הביטלס ואת ההשוואות ל Travelling wilburys ישבו יחד באולפן, החליפו כלים ביניהם, החליפו תפקידים – מי מוביל, מי מלווה. חברים טובים אשר מכבדים אחד את ההשפעות והרצונות המוזיקליים של השני. זה בסיס נהדר לחברות, אבל גם שורש הבעיה באלבום. כל אחד מארבעת החברים תורם את מה שהוא יודע לאלבום אבל בו זמנית מרגיש כאילו נזהר לא לדרוך על האצבעות של החבר האחר.
האלבום עצמו הוא לא אלבום רע. ההרמוניות הקוליות שלהם יפיפיות ואנחנו מקבלים הזדמנות לראות כל אחד מהארבעה במגרש המשחקים של האחר. יש הרבה השפעות של פולק מסורתי (וודי גאת'רי, אולי אפילו מהקאונטרי של ג'וני קאש) ולרגעים אף יש תחושה של מחווה נאמנה למורשת הארוכה שכל אחד מהחברים מגיע ממנה. (במיוחד בשיר כמו Baby boomer שגם חלק מהתכנים מתכתבים עם התכנים של אותם שנות השישים של דילן וחבריו).
יש שירים באלבום כמו sandman, the brakeman and me או Ahead of the curve שהם נהדרים באינטימיות שלהם, Whole lotta losing שהוא מגניב לגמרי והשיר היותר רוקי באלבום, אבל יש שירים מפוספסים כמו Temazacal, או Dear god שפותח את האלבום. שיר מעולה, הרמוניות מעולות, אבל נקודות מסוימות בעיבוד פשוט מורידות לו מהכוח.
Monsters of Folk הוא כנראה קורבן של עצמו. ארבעה מוזיקאים מוערכים, עם סינרגיה מעולה, קהל נאמן ואוהב אשר קנאי לסגנון הייחודי של כל אחד מהאמנים. התוצאה כנראה מעולם לא באמת יכולה הייתה לרצות את כולם. מי שיש לו צד מועדף במרובע האמנים הזה כנראה יתאכזב מטוויסט זה או אחר בשירים. כנראה שהעמידה מול הקלישאות (שמתחילה עם בחירת השם Monsters of Folk) וציפיות מוקדמות היא זו ששמה רגל לאלבום, שמצליח להיות מוזיקת ליווי מוצלחת אבל לא מצליח להמריא כ"כ אל מעבר.
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה