שלם כמו שהוא
Soulsavers – Broken
Soulsavers, צמד מפיקי הדאון ביט אלקטרוני חוזרים עם אלבום שלישי. איטי, מלנכולי, צרוד ומהורהר. כל מה שצריך לקראת החורף המתקרב.
מכין וגלובר (Machin & Glover) העומדים מאחורי השם Soulsavers עשו דרך מעניינת מאז אלבומם האחרון It's not how far you fall, it's the way you land, הפרויקט שהיה מבוסס בעיקרו על אלקטרוניקה וסמפלים (בנוסף לקולו העמוק והמרטיט של מארק לאנגן) בילה זמן מה בדרכים, צבר קילומטארז' על הבמות השונות ונתן את הדחיפה להתפתחות המוזיקלית הבאה שלהם. במידת מה, Broken הוא האח הגדול והמנוסה לאלבומם הקודם מ - 2007.
ההתפתחות באלבום החדש היא כמעט בלתי נמנעת. מארק לאנגן שחוזר לתרום את קולו וכתיבתו לפרויקט בולט הרבה יותר בתרומתו הייחודית לכתיבה. האלקטרוניקה המלנכולית שבה הוא השתלב כ"כ טוב באלבום הקודם קיבלה תפנית לאלבום שמבוסס יותר על גיטרות ותופים, פורמט שלאנגן שוחה בו טוב בהרבה כיוצר.
The seventh proof, קטע פסנתר קצר שפותח את האלבום הוא יד מכוונת ישירות לאווירה. אם it's not how far you fall היה אלבום שנכתב בתוך אוהל תפילות ענק בזמן המשבר הכלכלי של ארה"ב של סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, אז הפסנתר פה מנגן הישר מתוך גרמופון ב 1932 ומוליך אותנו היישר קדימה למאה עשרים ואחת, לפוסט פאנק התקיף של Death Bells.
המעבר לפורמט בעל גוון רוק יותר, והנהגתו של מארק לאנגן בשירה ונוכחותו בכתיבה הופכים את האלבום לשלו. גם כשהוא שר את המילים של ג'ין קלארק ב Some Misunderstanding הוא עדיין מנווט את הספינה. Unbalanced Pieces נשמע כמו שיר שיכול היה להיות של ה Gutter Twins, (למרות האירוח של מייק פאטון בנוסח Peeping Tom). Can't catch the train הוא בלדת פסנתר טום ווייטסית עם כמה יציאות מלודיות שמזכירות את הרגעים האחרונים של ג'וני קאש בסדרת האלבומים האמריקאים שלו.
שחקנית הרכש החדשה, רוזה אגוסטינו (Red Ghost) האוסטרלית היא אחת התגליות המעניינות באלבום, מתאימה באופן מושלם לאווירה החורפית שהSoulsavers תפרו באדיקות רבה כל כך. היא אמנם מגיחה לקראת סוף האלבום אך היא חותמת אותו בטבעיות ובאווירה הנכונה.
Broken הוא אלבום מלנכולי, איטי וחורפי, אך עדיין הרבה פחות קודר מהאלבום הקודם. הבחירה להמשיך עם מארק לאנגן כזמר ראשי והמעבר לפורמט רוק קצת יותר מסורתי יוצרים תפזורת מדויקת של הגשמים השקטים שמחוץ לחלון בלילה. פחות לאלו שמבלים את הלילות מתחת לפוך ויותר לאלו אשר מניחים את כוס הוויסקי האחרונה על הבר, לובשים את המעיל החם נגד הגשם ועוזבים בשעת סגירה.
Soulsavers, צמד מפיקי הדאון ביט אלקטרוני חוזרים עם אלבום שלישי. איטי, מלנכולי, צרוד ומהורהר. כל מה שצריך לקראת החורף המתקרב.
מכין וגלובר (Machin & Glover) העומדים מאחורי השם Soulsavers עשו דרך מעניינת מאז אלבומם האחרון It's not how far you fall, it's the way you land, הפרויקט שהיה מבוסס בעיקרו על אלקטרוניקה וסמפלים (בנוסף לקולו העמוק והמרטיט של מארק לאנגן) בילה זמן מה בדרכים, צבר קילומטארז' על הבמות השונות ונתן את הדחיפה להתפתחות המוזיקלית הבאה שלהם. במידת מה, Broken הוא האח הגדול והמנוסה לאלבומם הקודם מ - 2007.
ההתפתחות באלבום החדש היא כמעט בלתי נמנעת. מארק לאנגן שחוזר לתרום את קולו וכתיבתו לפרויקט בולט הרבה יותר בתרומתו הייחודית לכתיבה. האלקטרוניקה המלנכולית שבה הוא השתלב כ"כ טוב באלבום הקודם קיבלה תפנית לאלבום שמבוסס יותר על גיטרות ותופים, פורמט שלאנגן שוחה בו טוב בהרבה כיוצר.
The seventh proof, קטע פסנתר קצר שפותח את האלבום הוא יד מכוונת ישירות לאווירה. אם it's not how far you fall היה אלבום שנכתב בתוך אוהל תפילות ענק בזמן המשבר הכלכלי של ארה"ב של סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, אז הפסנתר פה מנגן הישר מתוך גרמופון ב 1932 ומוליך אותנו היישר קדימה למאה עשרים ואחת, לפוסט פאנק התקיף של Death Bells.
המעבר לפורמט בעל גוון רוק יותר, והנהגתו של מארק לאנגן בשירה ונוכחותו בכתיבה הופכים את האלבום לשלו. גם כשהוא שר את המילים של ג'ין קלארק ב Some Misunderstanding הוא עדיין מנווט את הספינה. Unbalanced Pieces נשמע כמו שיר שיכול היה להיות של ה Gutter Twins, (למרות האירוח של מייק פאטון בנוסח Peeping Tom). Can't catch the train הוא בלדת פסנתר טום ווייטסית עם כמה יציאות מלודיות שמזכירות את הרגעים האחרונים של ג'וני קאש בסדרת האלבומים האמריקאים שלו.
שחקנית הרכש החדשה, רוזה אגוסטינו (Red Ghost) האוסטרלית היא אחת התגליות המעניינות באלבום, מתאימה באופן מושלם לאווירה החורפית שהSoulsavers תפרו באדיקות רבה כל כך. היא אמנם מגיחה לקראת סוף האלבום אך היא חותמת אותו בטבעיות ובאווירה הנכונה.
Broken הוא אלבום מלנכולי, איטי וחורפי, אך עדיין הרבה פחות קודר מהאלבום הקודם. הבחירה להמשיך עם מארק לאנגן כזמר ראשי והמעבר לפורמט רוק קצת יותר מסורתי יוצרים תפזורת מדויקת של הגשמים השקטים שמחוץ לחלון בלילה. פחות לאלו שמבלים את הלילות מתחת לפוך ויותר לאלו אשר מניחים את כוס הוויסקי האחרונה על הבר, לובשים את המעיל החם נגד הגשם ועוזבים בשעת סגירה.
רשומות
1 תגובות:
אלבום אדיר. אחלה של ביקורת (:
הוסף רשומת תגובה