מה באמת הרג את מייספייס?




במאמר שפורסם לאחרונה ב"וול סטריט ג'ורנל מדווחים כי ב- Myspace עומדים לפטר כ – 50% מהעובדים שלהם (לאחר שבקיץ האחרון פטרו כ – 30% אחוז).
הקיצוץ הנוסף הוא בעצם עוד ניסיון של מייספייס לקצץ בעלויות עקב הרווחים הנמוכים שהחברה מציגה לאחרונה בעקבות הטראפיק שהולך ויורד ועסקת שטחי הפרסום החדשה עם גוגל שנועדה להחליף את העסקה הקודמת (אשר התבססה על תשלומים מראש) אשר מתגלה כרווחית פחות.

MySpace שבעבר הייתה אחת הרשתות החברתיות המובילות איבדה בשנים האחרונות, בעקביות מרשימה, את כל הפאסון והכוח שיוחסו לה בעבר. מאתר ש"כל אחד חייב להיות בו" היא הפכה להיות "בית קברות לפרופילים".
ב – 2005 נרכשה MySpace ע"י news corp בסכום של 580 מיליון דולר ומאז הדרך למטה הייתה תלולה.
הטענה הרווחת (שעולה גם במאמר) תולה את האשמות בהפיכתה של מייספייס ללא רלוונטית בהתפתחות המטאורית של פייסבוק. הטענה היא, כמובן, שחלק גדול מהתנועה הערה של מייספייס נדדה לטובת ה"לייק"ים של צאקברג.
אי אפשר להוציא החוצה את פייסבוק מהמשוואה, אבל האם פייסבוק אשמה בקריסתה המתמשכת של מייספייס? בעיניי, התשובה היא לחלוטין לא.

בואו נחשוב שניה על מה הייתה המהות של מייספייס. לפני השדרוג המבולבל שלה באוקטובר האחרון, הרשת החברתית הזו הייתה מבוססת על שלושה סוגי פרופילים : 1. רגיל 2. מוזיקאי. 3. צלם /במאי.
בעוד מייספייס מעולם לא הייתה רשת בלוגים ענפה ופלטפורמת הבמאים שלה מעולם לא הייתה פופולארית מדי, עיקר כוחה ומיתוגה של מייספייס הייתה מושרשת ב"פרופיל המוזיקאי" שלה. מייספייס למעשה אספה את מרבית כוחה כפלטפורמה נוחה למוזיקאים להציג את המוזיקה שלהם ברשת וזה היה שורש המיתוג שלה.

ב – 2006 פייסבוק החלה לצבור פופולאריות במהרה והחלה לנגוס בקהל הקבוע של מייספייס. בבהלה אל מול הרשת החברתית החדשה החלו מחליטי ההחלטות במייספייס בסדרה של טעויות שפוררו את כוחו של המותג המנצח, לשעבר. מייספייס מעולם לא הייתה רשת חברתית במובן בו פייסבוק היא רשת חברתית. עמודי הפרופיל היו בעיקר פלאייר למוזיקאים עם אפשרות ל"תגובות" (אשר במהרה הפכו להיות קיר ספאם אחד גדול) ומערכת הודעות אישיות בין מחזיקי הפרופילים.עם כניסתה של פייסבוק החלו במייספייס להוסיף כל מיני פיצ'רים שנראו בעיקר כחיקוי זול ולא מחדש לפיצ'רים הבסיסיים שהציגו בפייסבוק, תהליך שהחמיר עד כדי הוספת "סטטוסים" למעין פיד פנימי של כל משתמש מייספייס. שיא הבילבול הגיע באוקטובר האחרון כאשר עמודי המייספייס הפכו למעין פורטל למוזיקה וסרטים. זהו המסמר האחרון בארון הקבורה של מייספייס.

מה הלוגו הזה בכלל אומר?


במקום להעמיק ולשלוט בנישה שלהם, מייספייס הפכה מרשת חברתית עצמאית, חזקה ומובילה בתחומה (רשת חברתית למוזיקה) למתחרה במקום השני אל מול רשת חברתית חדשה בנישה חדשה. ובמשך כשנתיים וחצי רק העמיקה את הפער והמרחק בינה לבין המקום הראשון כשטוויטר ויוטיוב דוחקים אותה למקום הרביעי.

בזמן שמייספייס היתה עסוקה בלאבד את עצמה בתחרות עיקשת ולא רלוונטית מול פייסבוק, צמחה לה פלטפורמה חדשה והשתלטה על הנישה המוזיקלית. בנדקמפ.

בנדקמפ, יחסית במהרה, הפכה להיות הבית החדש למוזיקאים ברשת, כאשר היא למעשה מציעה את הפי'צרים שהפכו את מייספייס למנצחת, רק עם העמקה וחידוד של החיבור בין הפלטפורמה עצמה למוזיקאים. היא הציעה למוזיקאים להעלות את המוזיקה שלהם, לתת אותה להורדה, לעצב את העמוד כרוחם ולהוסיף את כל המידע שהם צריכים, בתוספת פיצ'ר אחד ומרכזי בעולם המוזיקה – האפשרות למכור את האלבומים / שירים שלך (עד דגש על הפורמטים השונים).

אם מחליטי ההחלטות במייספייס היו מבינים כבר בהתחלה שהבסיס למותג שלהם הוא לא "אינטראקציה חברתית" אלא "רשת חברתית מפוקסת מוזיקה" הם היו מבינים שהם בכלל לא אמורים להתחרות בפייסבוק, אלא להיות המשלימה שלה.
לדוגמא:
יוטיוב היא לא מתחרה של פייסבוק, אלא היא רשת חברתית מבוססת וידיאו
פליקר היא לא מתחרה של פייסבוק, אלא רשת חברתית מבוססת תמונות
(כמו שאינסטרגם היא לא מתחרה של פליקר, אבל זה נושא אחר).
אגב, גם טוויטר היא לא מתחרה של פייסבוק.


ככה נראית המתחרה שלכם מייספייס!

בנדקמפ לעומת זאת – היא כן המתחרה של מייספייס. בבנדקמפ ידעו מראש מה מעמדה של פייסבוק ולא רק שלא ניסו להתחרות בה, אלא מראש הם מותגו כבית למוזיקאים ונתנו את האפשרות לאינגרציה נוחה עם פייסבוק (בהתחלה דרך כפתור ה – share ולאחרונה אפילו הוסיפו את כפתור ה"לייק" לעמודים שלהם).

בהינתן לכך שלהיות מקום שני לפייסבוק זה בכלל לא אופציה, כי מקום שני תמיד ישאר רחוק מאחורה, והעובדה שבנדקמפ ביססה את עצמה בחוזקה ובבטחון בנישה המקורית של מייספייס, מייספייס מוצאת את עצמה כרגע (במיוחד אחרי המיתוג מחדש הכושל שהם הציגו באוקטובר) כלא רלוונטית באמת.

אז מה בעצם הרג את מייספייס? הבנה לא נכונה של המותג והתפזרות למלחמה בחזיתות שהיא לא הייתה אמורה להילחם בהן מלכתחילה. האובססיה בלנסות ולעקוב אחרי טרנדים שלא היא עצמה קובעת שגרמו לה להזניח את הפיתוח של נקודת החוזק העיקרית שלה ולמעשה לסרבל את המערכת של עצמה ולוותר על כל זהות עצמאית אמיתית שהייתה לה קודם. אולי אם מייספייס לא הייתה מבלה את זמנה בלהלחם בחזית הדמיונית מול פייסבוק, אולי היא הייתה מוצאת את הזמן להבין שבנדקמפ הוא האתר האמיתי שמאיים עליה כל הזמן הזה.

8 תגובות:

חן לב | 5 בינואר 2011 בשעה 18:24

לדעתי אתה מקיף את העובדה, אבל לא נוגע בעניין. מייספייס אכן מת בגלל היעד ייחודיות, אבל זה התבטא ב"שדרוג" הפרופיל לצורה מזעזעת, לשינוי כל הפשטות של האתר ויתרה מכך- בביטול האפשרות להשתמש בקוד פתוח בדף עצמו, מה שהפך את הפרופיל לחסר ערך ותועלת. אלה שהיו שהתגאו במייספייס שלהם, קיבלו מכה רק בגלל הסיפור הזה.

גיאחה | 5 בינואר 2011 בשעה 19:51

מייספייס מתה בגלל הרבה מאוד סיבות. רובן לא מוזכרות כאן.

אחת מהן היא היעדר ההתמודדות שלה עם ספאם בתגובות, שהפכו מהר מאוד לפח זבל פרסומי ואנושי.
שנית, הנגן שלה היה ונשאר מסורבל.
שלישית, היוזביליטי שלה היה ונשאר נוראי, גם היום וגם ביחס לסטנדרטים של פעם, כשקמה.

כל מה שאתה מתאר - הכשילה המביכה בעקבות סטנדרטים חדשים של פייסבוק ובנדקאמפ - הוא כבר סוף התהליך שהתחיל הרבה הרבה קודם.


לפייסבוק היה חלק בנפילה של מייספייס, אבל זה לא החלק העיקרי - כי עד ממש לאחרונה, פייסבוק לא הציעה ללהקות ולקהל שלהן חלופה אמיתית להיות "כרטיס ביקור" ללהקה, עם כמה שירים להאזנה, תמונות ומידע בסיסי. זה היה הכוח הגדול של מייספייס בזמנו והסיבה שבגללה היה "חובה להיות שם".

בנדקאמפ זה אתר מדהים, אבל הוא עדיין לא ממלא את תפקידה המקורי של מייספייס - כרטיס ביקור פשוט ונוח ללהקות. נגן קומפקטי של כמה שירים נבחרים, גלריית תמונות, מידע על הלהקה, לוח הופעות (רק השבוע התווסף בבנדקאמפ), וידאו. בית.

רועי פוברצ'יק | 5 בינואר 2011 בשעה 20:41

גיא, יכול להיות שלא העברתי לחלוטין את המסר כמו שצריך.
מייספייס, בהתחלה, הייתה בסטנדרט לגיטימי מאוד. הבעיה היא שככל שהזמן התקדם, במקום להתמקד בשיפור השירותים שהפכו אותה לגדולה (מבחינת יוזבליטי, שיפור הנגן וכו') הם התרכזו בלהתחרות בפיצ'רים לא קשורים בעליל כדי להשתוות לדברים שפייסבוק עושה ועשתה.

ופייסבוק מעולם לא עמדה להיות תחליף ראוי למייספייס, או בכלל להיות באותו כיוון, בגלל זה הפוסט טוען שמייספייס התחרתה בפייסבוק בטיפשות לחלוטין - היא בכלל לא הייתה צריכה להתחרות בפייסבוק אלא להתמקצע במה שהיא מציעה למוזיקאים.

בנדקמפ בעיניי היא התחרות האמיתית של מייספייס. הנקודת כניסה של הפלטפורמה הזאת היה ניצול מושלם של מה שחסר במייספייס, וככל שמייספייס מצטמצקת בנדקמפ גדלה (מבחינת אפשרויות).

הנקודה אחרונה היא כמו שחן הוסיף פה למעלה, הוא החסימה של הקוד הפתוח בעמודי המייספיס אשר איפשרו לאמנים לעשות בפלטפורמה יותר ממה שהיא יועדה לה מהתחלה. שרשמית מסרסת את מייספייס אפילו יותר מבעבר.

שיר דויטש | 6 בינואר 2011 בשעה 9:01

אני חולק עליך בקשר לאבחנה ש"מייספייס מעולם לא הייתה רשת חברתית במובן בו פייסבוק היא רשת חברתית". לפני העלייה של פייסבוק, מייספייס הייתה "ה"-רשת החברתית - כולם היו שם, כולם תקשרו שם. כולם בארץ נטשו את הפורומים לטובת מייספייס וביצעו את כל האינטראקציה החברתית שלהם שם. זאת לא הייתה רשת שמיועדת אך ורק למוסיקאים, אנשים רגילים השתמשו בה באותה מידה.

מייספייס תמיד היה אתר גרוע, ולכן כשקם אתר שיותר נוח להשתמש בו, וכפי שנאמר, אין בו כמויות מטורפות של ספאם ופישינג, האנשים פשוט נטשו. למעשה, מה שהפך את מייספייס למושכת בהתחלה - העובדה שאפשר לעצב את העמוד של עצמך (באופן מזעזע בדרך כלל) בסוף בעצם קבר אותה כשפייסבוק הציעה פרופיל אחיד ונוח לכולם. גם מדיניות ה"שמות אמיתיים בלבד" של פייסבוק, שעשתה מהפכה בתחום, הייתה לרועץ של מייספייס, שהתפארה באלפי פרופילים מזויפים וכינויים במקום שמות.

בסופו של דבר, מייספייס פשוט לא התקדמו עם הזמנים. זה נכון מאוד שהם עשו כל טעות אפשרות בניסיון להדביק את פייסבוק, אבל אני לא חושב שמה שהם היו צריכים לעשות זה להפוך את האתר לאתר שמיועד למוסיקאים - כל מה שהם היו צריכים לעשות זה ליצור מערכת שאפשר לשלוח בה הודעות בקלות ולהתכתב כמו בן אדם, לשלוח אבנטים בלי לשבור את הראש עם אפשרות לסנן על פי מדינה (דבר שבהתחלה היה, ואז פתאום הם הגבילו את זה לעשר מדינות בערך), ובאופן כללי להתנהל כמו שרשת חברתית צריכה. היה להם מאסות של אנשים, כל מה שהם היו צריכים לעשות זה להציע ממשק נורמלי, אבל כנראה שזה קשה מדי כשכל המתכנתים שלך הם קופים... הם פשוט הפכו את זה לאתר שבלתי אפשרי להשתמש בו, מתוך מניעים לא ברורים.

רועי פוברצ'יק | 6 בינואר 2011 בשעה 10:29

כמו שאמרתי לגיא,
אני מסכים איתך לגבי זה שהאתר עצמו לא היה הכי נוח (כאתר חלוצי יחסית בתחום, זה בלתי נמנע שיהיה לא נוח בהתחלה).
מה שאני טוען הוא, שעם העלייה של פייסבוק, מייספייס היו צריכים לחדד את עצמם לצרכים של מוזיקאים, ההצעות שנתת (מערכת הודעות פשוטה יותר, הפצת איבנטים וכו') הן אופציות לצרכים של מוזיקאים.
אם מייספייס היו מבינים את המיתוג והמיצוב הנכון שלהם, הם היו מבינים שהדבר החכם ביותר לעשות הוא עמוד למוזיקאים אשר מתמשק בקלות לתוך פייסבוק (להטמיע ראשונים את כפתור הלייק, לתת את האפשרות להפיץ איבנט מתוך המייספייס אל הפייסבוק וכדומה).

אנונימי | 6 בינואר 2011 בשעה 14:21

אני חושב שכולכם צודקים והמסקנה היא אחת -
מייספייס פשוט לא השכילה להתקדם קדימה בעולם שבו הכל נע קדימה בקצב מטורף. בניגוד למונופולים וחברות ענק בעולם ה"אמיתי", באינטרנט אתה מהר מאד יכול לאבד אם היתרון שלך אם אתה לא זז לכיוון הנכון וכל הזמן נשאר עם יד על הדופק, גם אם אתה מעצמה כמייספייס. היה להם הרבה מאד זמן לשנות. שוב ושוב הם עשו את הבחירות הלא נכונות. וזאת התוצאה

אסף | 7 בינואר 2011 בשעה 12:02

כתבה בנושא זה, בה מוזיקאים עונים על השאלה למה הם כבר לא במייספייס:
http://tech.walla.co.il/?w=/4007/1777051

אנונימי | 13 בינואר 2011 בשעה 0:09

napster = good (used to be)
bandkampf = bad

i don't like ilike i hate it

I stop to like it when i saw their logo which kind of resembles lufthansa's logo or other flight companies

to see music getting that industrialized is sad but then again one can hardly call it music or art anyway


musician it is hardly matter where you publish, its matter what u publish and to what degree your art is not fake which today is hard to find. i mean i know some artists which are fakes to begin with, taugh luck for them in that aspect i guess.

ye i knw im fake whatever

roy i agree with what you said don't find what's trendy make what's right for you

pretty good articles and a groovy blog

הוסף רשומת תגובה