ג'ון לנון היה מתגאה. מצד שני, גם סטאלין. (או: איך מדינת ישראל איבדה את הפאסון פעם נוספת)


הממשלה במדינת ישראל זה כמו קבוצת חברים שאוהבת להשקיע. כל פעם שאתה חושב שהם לא יכולים להפתיע אותך יותר, הם מוצאים את הדרך.

כבר כמה ימים שאני עוקב אחרי הסערה המטופשת הזו של החרמת האולם החדש באריאל וכל יום הוא כמו מסיבת הפתעה סוריאליסטית ומגוחכת שרק מעמיקה את התפיסה שמדינת ישראל מונהגת ע"י אנשים מנותקים, פופוליסטיים, לא עקביים וחסרי בטחון עצמי בהנהגה של עצמם. איזה עוד סיבה יש לכאלו תגובות רדודות ומלאות חרדה אם לא חוסר בטחון בסיסי שמכוסה בהתלהמות מגוחכת?

מחזאים עם ביצים.

הקשר היחידי שלי לאריאל הוא תחנת הרדיו "קול אחר" שלהם. חוץ מלהגיע אליהם פעם אחת לראיון ופעם שנייה להתראיין לתוכנית דוקומנטרית על הרוק העצמאי בארץ לא עשיתי שם הרבה. אבל האמתי, שזה גם לא רלוונטי.
אותי שימח אותי לראות קבוצה נכבדת של שחקנים ומחזאים שהעזו להביע מחאה, אפילו תוך כדי סיכון המאזן הכלכלי שלהם ובזכות הקמפיין התקשורתי המביך והמסיט של הממשלה - גם את הפופולאריות שלהם.
להיות שמאלני בישראל של 2010 זה לא סקסי (ברגע שיוצאים מגבולות האינטרנט זאת אומרת). להגיד שאתה לא רואה באריאל כיישוב ישראלי לגיטימי זו לא החלטה שתביא לך את מכתבי התמיכה ובטח שלא הכרה ממסדית חיובית או נחת. בכל זאת, הנה יש קבוצה לא מבוטלת של אנשי תרבות שעומדים מאחורי הטענה שלהם בבטחון. למה זה מרגש? כי לעומתם, עוד לא שמעתי על מוזיקאי ישראלי שהעז להביע דעה נחרצת כ"כ בנושא פוליטי בישראל.

בניגוד לארה"ב בה ברוס ספרינגסטין השתמש בתמיכה המובהקת שלו בברק אובמה כדי לקדם את אלבומו החדש, או אמנים כמו קונור אוברסט, טרנט רזנור, my morning jacket ואמנים רבים נוספים אשר החרימו את אריזונה בגלל מדיניות הגירה גזענית, פה בארץ האמנים חיים בפחד מלגעת בנושאים מעט שנויים במחלוקת – העיקר לא לפספס אף מכירת כרטיס בהופעה הקרובה ב"זאפה".


החרים והפך לגיבור. קונור אוברסט

דוגמא חיובית אחת שלצערי אני חייב לציין היא אריאל זילבר. אמנם אני רחוק מלתמוך בדעות הפוליטיות שלו ולעיתים אף מזועזע מהן, אבל לפחות הוא עמד על שלו.

אלביס קוסטלו תכיר את לימור לבנת.

כשהגרסא הטורקית של בופה חופשי במג'יק 1 (או בשמה הפופולארי יותר ה"מרמרה”) הגיעה אלינו מחופי טורקיה האימפקט היה מיידי. אלביס קוסטלו ביטל, הקלקסונז והדי וי די של הגורילאז ביטלו, אפילו הפיקסיז שבימינו מוכנים לעשות פרסומת ל- "מיץ פז" בעבור חופן דולרים לקחו צעד אחורה וביטלו. באותו הזמן הסלוגן היה "טיפשים האמנים מחו"ל שלא מבינים שלא מערבבים בין פוליטיקה לאמנות. אמנות צריכה להתקיים בפני עצמה והם צריכים לבוא להופיע פה בשביל הקהל שאוהב אותם.
כמו שאומר המשחק "סבבה והכל, אבל...” האם הממשלה מבינה שהאמירה הזו היא דלת מסתובבת? אם האמנות צריכה להתעלם מפוליטיקה ולהופיע עבור הערך התרבותי שלה אז הפוליטיקה צריכה להתעלם ולתת לאמנות להביע את עצמה.

כל פוליטיקאי מצוי מוזמן להביע את דעתו בנוגע לאותם אמנים שבוחרים להחרים את האולם באריאל כל עוד הוא מביע אותה כדעה אישית על המצב, אבל לא ככה עובדת ישראל.
מה קיבלנו מאז תחילת החרם? פוליטיקאים הציעו לפטר את כל החותמים על העצומה, התחילו לפשפש כבר בעבר הצבאי של כל אחד מהחותמים (הרי זה ברור שכדי להיות אזרח ישראלי לגיטימי אתה חייב לעשות צבא - להיות אזרח שומר חוק, איש עבודה הגון, לתרום לקהילה, לשלם מסים, ביטוח לאומי וכו', כל אלו לא משנים כלום. עדיף שתעלים מסים אבל תעשה צבא. עדיף קרבי), לטעון שהאמנים מפלגים את העם, להפסיק לממן אותם, לקרוא להם בוגדים ומה לא? נשאר רק לבטל להם את הזכות לחנות בחניון הבימה החדש.
אגב – מסתבר שעדיף להיות נשיא לשעבר שמואשם באונס מאשר להיות שחקן שמביע את דעתו. הרי משה קצב עדיין נהנה מהרבה מאוד הטבות כלכליות מכספי המסים שלנו (לפי החשדות ההערה אחרונה לא מתייחסת לקובי ומשה פרץ), לעומת זאת, את רמי הויברגר צריך להחרים. הלוואי שכל הפוליטיקאים היו נהים מעורבים כ"כ בעולם התרבות כשהיה צריך לחלק תקציבים למשרדים בממשלה ולהכריע מה יותר חשוב – ספרות או תנ"ך.



המחרים ממחרים פטור. רמי הויברגר.

קמפיין ההסתה הפוליטי שמתרחש בימינו כנגד אותם במאים, שחקנים, מחזאים ועוד הוא חשוך מאוד. זהו קמפיין הקורא לסתימת פיות ודה- לגיטימציה של אנשי רוח אשר מביעים את דעתם בצורה השמורה להם. אין פה הפגנות והפרעות סדר (למרות שאם אתה חרדי זה לגיטימי מסתבר) ואין פה הסטה כנגד המדינה. יש פה כמה אנשי תרבות שנוקטים עמדה ביחס לעבודה שלהם ומה שהיא מייצגת עבורם. אל מולם, עומדת מדינה שמסבירה להם בבוטות שבישראל 2010 אין מקום להביע דעה מחוץ לקונצנזוס. תיישר קו או תזוז הצידה.




8 תגובות:

אנונימי | 30 באוגוסט 2010 בשעה 12:30

יפה מאוד ומוצלח,
צרמה לי רק הטעות ב"הסטה",
אנא סלח לי על דיקטטורת השפה (:

לזרבוי | 30 באוגוסט 2010 בשעה 21:42

אחלה פוסט.
זה אכן מקרה קלאסי של פוליטיקאים צבועים שיסובבו את כל מערך האמונות שלהם אם זה ישרת את מטרתם הפוליטית.
לימור לבנת אומרת שאסור לערבב אמנות ופוליטיקה? אני לא שמעתי אותה מזדעזעת כל כך שחבריה מהימין הציעו לחוקק חוק שאוסר על תמיכה בסרטים "אנטי ישראליים" לכאורה.
ביבי אומר שהוא מסכים עם לימור, ושהוא יפעל לפגיעה במימון הממשלתי של התיאטראות? סבבה, אבל זה אומר שהוא לא מסכים עם לימור, שהרי לא מערבבים אמנות ופוליטיקה, נכון?

בקיצור, אנו שוב רואים שהעניין פה הוא לא שאסור לאמנים להביע דיעה פוליטית. פשוט אסור להם להביע דיעה שאינה בקונצנזוס.

ואגב, אין שום טעות במילה "הסתה". :-)

אנונימי | 31 באוגוסט 2010 בשעה 9:29

יש הבדל בין לבטא דעה פוליטית ליגיטימית לבין להחרים חלק מארץ ישראל ולא להופיעה בה... מחר תקום קבוצת מוסיקאים שלא מעוניינים להופיע בירושלים... היא הרי לא שלנו, נכון? ואחריה תצוץ קבוצה של שחקנים שלא מסתדר להם להופיע בגולן, בכל זאת זה שטח "כבוש" לא? ודרך אגב, יש אין ספור שחקנים ומוסיקאים שכולם יודעים את השקפתם הפוליטית, וזה בסדר גמור ! כל אחד רשאי להחזיק בדעה משלו... אבל למה להתריס? למה? כדי לקבל קצת תשומת לב וזמן מסך... יאללה קיבלתם! תניחו לנו.

אנונימי | 1 בספטמבר 2010 בשעה 19:28

אדם יקר,

אני לא מכירה אותך, הגעתי לפוסט שלך איכשהו דרך הפייסבוק.

לצערי, אני לא מסכימה איתך ועם רבים היום בנושא זה.
וזה מה שלא סקסי היום באמת - לצאת נגד השמאל.
כי השמאל הוא כה נאור, כה הומאני...
למען האמת מחאות חסרות טאקט כאלה גורמות לי לא להיות שמאלנית. ולא בגלל שאני ימנית בדעותיי, להיפך בנפשי אני שמאלנית אבל אתם פשוט עושים ממנו צחוק.
השמאל בכל העולם שוחר שלום, מקדם חינוך ותרבות נאורה. והכי חשוב - לא מחרים אף אחד! והמעשה שהאומנים הללו עשו הוא המעשה הכי לא שמאלני שיש. נכון, קולם הוא קול שמאלני, אך המעשה של החרמה הוא מעשה שפל ומזלזל.
במקום להיערך למחאה אמיתית, אומנותית, תרבותית ונוקבת, לדבר על בימת היכל התרבות באריאל, להפיק ערב דעתני, הצגה חתרנית,
ולעשות מה שמאז ומעולם עשו בעולם האמנות - אתם מחרימים. מה קרה? נגמה רוח היצירה המהפכנית? וזו הדרך היחידה שמצאתם?

החרם הזה עושה רק רע. הוא מעמיק את הקרע במדינה והוא לא מעניש או פוגע בממשלה, הוא מעניש אנשים לגיטימים שחיים באריאל. מי ישמע, מאחז לא חוקי.
אריאל חוקית כמו שנהריה חוקית, גם נהריה וכל השטחים שמצפונה לה הם אזורים כבושים. למעשה גם צפון תל-אביב כבושה, הוקמה על שאריות כפרים ערביים. אז למה דין אריאל לא כדין נהריה ותל-אביב? או שמא למה דין נהריה ותל-אביב לא כדין אריאל?
כי אנחנו חיים כאן? כי על אריאל אנחנו יכולים לוותר? זו צביעות.
האנשים שמתגוררים באריאל הם לא מתנחלים עם חולצות כתומות, כיפות סרוגות, אבנים בכיסים וכו'... רובם אפילו לא דתיים!
רובם זוגות צעירים שקפצו על מציאה לקנות וילה זולה , עוד בגבולות הישנים, כשהשטח הזה היה בתוך ישראל ולא מחוץ לקו הירוק.
אז מה קורה איתכם אנשים?

ככה מתנהגים בגן - חרם. נו באמת.
נכון שהאמנות לא צריכה להתעלם מהפוליטיקה, האמנות צריכה לבקר נושאים חברתיים ופוליטיקים. אבל לא בדרך הזאת.
בשביל זה אנחנו יוצרים, בשביל זה אנחנו אמנים - כדי להתמודד עם הנושאים שכואבים לנו בחברה ובפוליטיקה בדרך יצירתית ומפרה, שתגרום לצד השני לפקוח את עיניו!
בדרך שלא תתריס את הצד האחר, אלא תהפנט אותו! עד שהוא עצמו לא יבין למה לא ראה כך את הדברים עד כה!

פשוט חבל. ביזבזתם את הקול שלכם על כלום, במקום לשנות דברים בצורה אינטיליגנטית ובוגרת.

אנונימי | 1 בספטמבר 2010 בשעה 19:29

אדם יקר,

אני לא מכירה אותך, הגעתי לפוסט שלך איכשהו דרך הפייסבוק.

לצערי, אני לא מסכימה איתך ועם רבים היום בנושא זה.
וזה מה שלא סקסי היום באמת - לצאת נגד השמאל.
כי השמאל הוא כה נאור, כה הומאני...
למען האמת מחאות חסרות טאקט כאלה גורמות לי לא להיות שמאלנית. ולא בגלל שאני ימנית בדעותיי, להיפך בנפשי אני שמאלנית אבל אתם פשוט עושים ממנו צחוק.
השמאל בכל העולם שוחר שלום, מקדם חינוך ותרבות נאורה. והכי חשוב - לא מחרים אף אחד! והמעשה שהאומנים הללו עשו הוא המעשה הכי לא שמאלני שיש.
נכון, קולם הוא קול שמאלני, אך המעשה של החרמה הוא מעשה שפל ומזלזל.
במקום להיערך למחאה אמיתית, אומנותית, תרבותית ונוקבת, לדבר על בימת היכל התרבות באריאל, להפיק ערב דעתני, הצגה חתרנית,
ולעשות מה שמאז ומעולם עשו בעולם האמנות - אתם מחרימים. מה קרה? נגמה רוח היצירה המהפכנית? וזו הדרך היחידה שמצאתם?
החרם הזה עושה רק רע. הוא מעמיק את הקרע במדינה והוא לא מעניש או פוגע בממשלה, הוא מעניש אנשים לגיטימים שחיים באריאל. מי ישמע, מאחז לא חוקי.
אריאל חוקית כמו שנהריה חוקית, גם נהריה וכל השטחים שמצפונה לה הם אזורים כבושים. למעשה גם צפון תל-אביב כבושה, הוקמה על שאריות כפרים ערביים.
אז למה דין אריאל לא כדין נהריה ותל-אביב? או שמא למה דין נהריה ותל-אביב לא כדין אריאל?
כי אנחנו חיים כאן? כי על אריאל אנחנו יכולים לוותר? זו צביעות.
האנשים שמתגוררים באריאל הם לא מתנחלים עם חולצות כתומות, כיפות סרוגות, אבנים בכיסים וכו'... רובם אפילו לא דתיים!
רובם זוגות צעירים שקפצו על מציאה לקנות וילה זולה , עוד בגבולות הישנים, כשהשטח הזה היה בתוך ישראל ולא מחוץ לקו הירוק.
אז מה קורה איתכם אנשים?

ככה מתנהגים בגן - חרם. נו באמת.
נכון שהאמנות לא צריכה להתעלם מהפוליטיקה, האמנות צריכה לבקר נושאים חברתיים ופוליטיקים. אבל לא בדרך הזאת.
בשביל זה אנחנו יוצרים, בשביל זה אנחנו אמנים - כדי להתמודד עם הנושאים שכואבים לנו בחברה ובפוליטיקה בדרך יצירתית ומפרה, שתגרום לצד השני לפקוח את עיניו!
בדרך שלא תתריס את הצד האחר, אלא תהפנט אותו! עד שהוא עצמו לא יבין למה לא ראה כך את הדברים עד כה!

פשוט חבל. ביזבזתם את הקול שלכם על כלום, במקום לשנות דברים בצורה אינטיליגנטית ובוגרת.

קרפמן | 4 בספטמבר 2010 בשעה 13:07

פוסט יפה, תודה ונעים להכיר.

למגיבים האנונימיים:
חרם זה דבר לא נעים, אבל הוא השיג את המטרה שלו.
לא, לא השפלה של תושבי אריאל, זה לא נגדם.
המטרה היא להעלות לדיון ציבורי נושאים בוערים, בזמן שכולם מעדיפים לעצום עיניים.

אל תיתממו. ישראל נמצאת במצב מלחמה מתמשך מאז הקמתה, הכיבוש משחית אותנו ואת העם הפלסטיני, והבור רק הולך ומעמיק.
יש אנשים שרוצים למחות נגד זה.
וכשרוצים שהמחאה תהיה אפקטיבית, נדרשת פעולה אגרסיבית.

רועי פוברצ'יק | 5 בספטמבר 2010 בשעה 8:11

לכל המגיבים האנונימים והמזדהים. הדעות של כולן לגיטימיות ואני טועה לא פחות ממה שאני צודק.
ואני משנה את דעתי לא פחות ממה שהיא נשארת קבועה. נושאים מורכבים לא נפתרים בפוסט והפתרון האמיתי כנראה נמצא כרגיל, איפשהו באמצע.

בעיקר רציתי להגיד לכם ברוכים הבאים, ומקווה שתישארו גם לנושאים השמחים יותר.

ביקוש וביצה | 12 באוקטובר 2010 בשעה 23:20

רועי,
דעה מנומקת, כתובה יפה, אך חלקים ממנה לא מעבירים את מה שבפועל קורה בשטח במדינה שלנו.

כי ''תיישר קו או זוז הצידה'' - זאת לא העמדה החד משמעית שהמדינה שלנו מייצגת.

ובכל זאת אגיד שוב כי נהניתי,

הילה.

הוסף רשומת תגובה