נשים גדולות | שירים מקפיצים
השבוע ציינו את "יום האישה הבינלאומי". כשאני אומר ציינו אני מתכוון למשפטי הומור בטוויטר, מחוות שונות של "נשים עושות/שרות/מגישות" וסטטיסטיקות שונות שמתארות שאכן יש יותר נשים בתפקידים בכירים, רק מה, הן מרוויחות פחות מגברים בתפקידים מקבילים.
בתעשיית המוזיקה לא חסרות נשים חזקות ודומיננטיות מפטי סמית' ועד קרן או. אבל את יום האישה הזה אני אקדיש לאלבום של אשה אמיתית וגדולה והלהקה שמאחוריה – Gossip.
בת' דיטו, אשה מלאה, פרובוקטיבית עם קול שנשמע כאילו נלקח ממעמקי תקופת הפופ של שנות השמונים מחזיקה צמוד אליה את הגיטריסט ה – funky ניית'ן האודשל (Nathan Howdshell)והמתופפת הפעלתנית האנה בלילי (Hannah Blilie) . הם מצד אחד נותנים לה את הגב הדרוש, ובתמורה היא מנצחת בעוז על המצעד כולו.
“You can call her broke
You can call her poor,
But everybody knows that
she ain’t coal no more -
She’s a dime store diamond.”
מלהגת דיטו בשיר הפותח את האלבום הרביעי, Music For Men, ובזה בעצם מגדירה סוג אחר של נשיות חזקה ולא מתביישת. לאורך השיר היא מציגה בחורה דלת אמצעים, אבל המראה והסטייל האישי שלה הם אלו שהופכים אותה ל "יהלום של בית עבוט" שנוצץ בדיוק כמו הדבר האמיתי. יכול להיות שזה אחד המסרים הכי אנטי פמינסטים שיש, מצד שני, יש פה גם הצהרה חסרת בושה של "כל אחד משתמש במה שיש לו ואין בזה שום דבר פסול". זה כנראה לא המסר שהפמיניזם הרדיקלי היה רוצה לשווק אבל זה בהחלט המסר ש"גוסיפ" מוכנים להעביר לצלילי סאונד תופים מהדהד.
אני חייב להודות שאם זאת הייתה כוכבנית פופ זו או אחרת שבאמת מוכרת את הגוף שלה בשביל קהל, מפרסמים ותמונות פאפרצי, כנראה הייתי מסתכל על זה קצת אחרת. אבל בת' דיטו,כאחת שקשה להגיד שהיא חלק מקונצנזוס היופי ששולט בתרבות , מדברת על הכוח הזה ממקום קצת אחר. הסקסיות של דיטו היא בקול שלה ובהגשה שלה ועל זה היא לא מוותרת בשום שלב.
Music For Men, האלבום המלא הרביעי Gossip, הוא אלבום שמצד אחד מצטיין בהוקים פופיים מעולים עם השפעות אייטיז כבירות. שירים כמו Heavy Cross שממזמן הפך ל"להיט" או Love long distance שנשמע כאילו נשלף אי שם ממדפי ה"היטמן" המוקדמים ושופץ בחן ובכבדות. כקונטרה לכוח הפופ המושך יש את הגיטרות של האודשל, שלעיתים נטועות עמוק ב Funk ולעיתים בהשפעות פוסט פאנק כבדות, יש כאלו שכבר לזה דאנס פאנק.
יש תחושה דומיננטית של אלבום לייב – אינטימי אבל גדול. הפקה מאוד מדוייקת וחדה, מצד שני נטולת קישוטים. יותר מאשר אולפן, אני מדמיין את הלהקה במרתף החזרות הביתי שלהם, חוגגים ונהנים, מנגנים בשביל חברים ומשפחה אבל מפנטזים על קהל גדול בהרבה.
בהופעה – החוויה הרבה יותר גדולה:
האלבום של הגוסיפ הגיע לידי דרך חברת און.טור שמציעים לכם לבוא לראות את הלהקה מרימה את פסטיבל רוק אים רינג המסורתי לצד להקות ענק כמו מיוז, רייג' אגינסט (אקס פאקטור) מאשין, אדיטורז, קאסביאן ו"הנשרים העקומים הללו" של דייב גרוהל וחבריו. לחוויה שאון.טור מציעים לפסטיבל (בספילר קצר – יש שם טיסה, לינה, פסטיבל ועוד!). ואם אתם סקרנים לדעת איזה עוד הופעות אפשר לראות בחו"ל כחלק מחוויה כוללת ומעולה אפשר לבדוק גם פה.
בתעשיית המוזיקה לא חסרות נשים חזקות ודומיננטיות מפטי סמית' ועד קרן או. אבל את יום האישה הזה אני אקדיש לאלבום של אשה אמיתית וגדולה והלהקה שמאחוריה – Gossip.
בת' דיטו, אשה מלאה, פרובוקטיבית עם קול שנשמע כאילו נלקח ממעמקי תקופת הפופ של שנות השמונים מחזיקה צמוד אליה את הגיטריסט ה – funky ניית'ן האודשל (Nathan Howdshell)והמתופפת הפעלתנית האנה בלילי (Hannah Blilie) . הם מצד אחד נותנים לה את הגב הדרוש, ובתמורה היא מנצחת בעוז על המצעד כולו.
“You can call her broke
You can call her poor,
But everybody knows that
she ain’t coal no more -
She’s a dime store diamond.”
מלהגת דיטו בשיר הפותח את האלבום הרביעי, Music For Men, ובזה בעצם מגדירה סוג אחר של נשיות חזקה ולא מתביישת. לאורך השיר היא מציגה בחורה דלת אמצעים, אבל המראה והסטייל האישי שלה הם אלו שהופכים אותה ל "יהלום של בית עבוט" שנוצץ בדיוק כמו הדבר האמיתי. יכול להיות שזה אחד המסרים הכי אנטי פמינסטים שיש, מצד שני, יש פה גם הצהרה חסרת בושה של "כל אחד משתמש במה שיש לו ואין בזה שום דבר פסול". זה כנראה לא המסר שהפמיניזם הרדיקלי היה רוצה לשווק אבל זה בהחלט המסר ש"גוסיפ" מוכנים להעביר לצלילי סאונד תופים מהדהד.
אני חייב להודות שאם זאת הייתה כוכבנית פופ זו או אחרת שבאמת מוכרת את הגוף שלה בשביל קהל, מפרסמים ותמונות פאפרצי, כנראה הייתי מסתכל על זה קצת אחרת. אבל בת' דיטו,כאחת שקשה להגיד שהיא חלק מקונצנזוס היופי ששולט בתרבות , מדברת על הכוח הזה ממקום קצת אחר. הסקסיות של דיטו היא בקול שלה ובהגשה שלה ועל זה היא לא מוותרת בשום שלב.
Music For Men, האלבום המלא הרביעי Gossip, הוא אלבום שמצד אחד מצטיין בהוקים פופיים מעולים עם השפעות אייטיז כבירות. שירים כמו Heavy Cross שממזמן הפך ל"להיט" או Love long distance שנשמע כאילו נשלף אי שם ממדפי ה"היטמן" המוקדמים ושופץ בחן ובכבדות. כקונטרה לכוח הפופ המושך יש את הגיטרות של האודשל, שלעיתים נטועות עמוק ב Funk ולעיתים בהשפעות פוסט פאנק כבדות, יש כאלו שכבר לזה דאנס פאנק.
יש תחושה דומיננטית של אלבום לייב – אינטימי אבל גדול. הפקה מאוד מדוייקת וחדה, מצד שני נטולת קישוטים. יותר מאשר אולפן, אני מדמיין את הלהקה במרתף החזרות הביתי שלהם, חוגגים ונהנים, מנגנים בשביל חברים ומשפחה אבל מפנטזים על קהל גדול בהרבה.
בהופעה – החוויה הרבה יותר גדולה:
האלבום של הגוסיפ הגיע לידי דרך חברת און.טור שמציעים לכם לבוא לראות את הלהקה מרימה את פסטיבל רוק אים רינג המסורתי לצד להקות ענק כמו מיוז, רייג' אגינסט (אקס פאקטור) מאשין, אדיטורז, קאסביאן ו"הנשרים העקומים הללו" של דייב גרוהל וחבריו. לחוויה שאון.טור מציעים לפסטיבל (בספילר קצר – יש שם טיסה, לינה, פסטיבל ועוד!). ואם אתם סקרנים לדעת איזה עוד הופעות אפשר לראות בחו"ל כחלק מחוויה כוללת ומעולה אפשר לבדוק גם פה.
רשומות
3 תגובות:
עוד לא שמעתי את האלבום אבל עשית לי ממש חשק :-)
כתוב נפלא. חסר לי קצת אמירה במה שאתה כותב..
מהדברים שאתה כותב עליהם נראה כיאלו יש לך הרבה ידע ועניין בנושאים וגם אין ספק שיש שם פשן..
פשוט לא יודע איך יצאתי נגיד מהפוסט הזה וסביר להניח שהוא לא ילך איתי למיטה ולמחשבות הלילה.
(סתם קח לתשומת ליבך.. זו דעתי כמובן :-)
בכל מקרה, תמשיך לתת בראש
תמיד כיף לקרוא (ולשמוע) מוזיקה
ובמיוחד ממישהו שנמצא בתוך התעשייה
ולא איזה מבקר פלצן או עיתונאי עייף
אהבתי את הניתוח שנתת ללהקה. האמת שכאן זה הפעם הראשונה ששמעתי עליהם ואחרי קפיצה קצרה ליוטיוב אני חייב לומר שהתרשמתי לטובה.
שלום רב. הפוסט דיי מעניין.. השאלה היא מאיפה כל המידע זה? מאוד חשוב לאהוב ותמיד להתעדכן ולהתעניין במה שאתה עובד.. אומנם אני אפילו לא מכירה את הלהקה אך הכתבה שלך גרמה לי לחפש עוד האינפורמציה עליה ולשמוע את השירים :)
הוסף רשומת תגובה