למה צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לחנות אייטיונז הוא הצהרה גרנדיוזית באמת


גלי הציפייה והשמועות על מה apple מסתירה מאחורי המשפט המסתורי שטוען לשינוי הגדול שמגיע לחנות ה – itunes המפורסמת הגיע לסופו עם הודעה נלהבת על צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לקטלוג של itunes. התגובות נעו בין אכזבה והתחושה שלא היה כיסוי להודעה הגרנדיזית של אפל לבין לעג והומור לרצינות התהומית בא אפל לקחה את השגת הזיכיון לקטלוג החיפושיות שלמעשה כבר קיים בכל אתר אחר לקניית מוזיקה.

בפועל, ההודעה הזאת היא לא פחות גרנדיוזית מהצורה בה אפל הציגו אותה. כמו ששינוי הלוגו של תוכנת האייטיונז למעשה היתה הצהרה רשמית על מות פורמט הדיסק, רכישת הזיכיון לקטלוג של הביטלס היא עוד מסמר חשוב בארון של תעשיית המוזיקה הבינלאומית.

הלוגו שהרג את הדיסק

הסכסוך

הסכסוך בין Apple לביטלס בעצם התחיל כבר ב – 1978 כאשר החברה של הביטלס Apple corps תבעה את חברת המחשבים Apple computers. השלב הראשון של הסכסוך נגמר ב- 1981 בכך שאפל (המחשבים) הסכימו לא להיכנס לתחום המוזיקה וגם שילמה לאפל קורפס כ – 80,000 דולר על השימוש בשם אפל.


בין השנים 1986 ו – 1991 אפל (מחשבים) הפרה את ההסכם המקורי בעוד כמה מקרים ולבסוף שילמה פיצויים נוספים לחברה של הביטלס ונקבע ההסכם המחודש כי בעוד החברה של הביטלס יכולה להתשמש בטריידמארק אפל על מוצרי מוזיקה, תכנים מוזיקליים וכדומה, אפל קורפס יכולה להשתמש בו אך ורק כחלק משירות כולל ובעצם לא יכולה להציע מוזיקה כמוזיקה עצמה (ייצור דיסקים, הפצה של שירים וכו'). 

Apple comp.  VS. Apple Corps

ב -2003 אייטיונז עלתה לאוויר, אפל קורפס תבעה שוב והפעם הפסידה ע"י פירצה בחוזה אשר מאפשר לאפל למכור שירים דרך האייטיונז. הסכסוך כמובן המשיך גם כאשרב- 2009 כל הקטלוג של הביטלס עבר שיפוץ דיגיטלי ובעצם ניתן למכירה בכל חנויות האינטרנט (כקבצי אמ פי שלוש, דיסקים ומארזים מחודשים) מלבד אייטיונז שנשארה בחוץ.


אז למה דווקא עכשיו?

ב – 2007, חברת EMI אשר למעשה היא בעלת הזכויות להקלטות המאסטר של הביטלס, נקלעה לקשיים כלכליים. לאחר שהפסידה 260 מיליון דולר היא נקנתה ע"י Terra Firma Capital Partners בעבור 5.2 ביליון דולר. 2008 לא הייתה שנה קלה יותר עבורה כאשר פול מקרטני עזב את החברה ואיתו גם רדיוהד והרולינג סטונז. בנוסף הם גם ספגו תביעה קשה מצד להקת פינק פלויד אשר טענה כי החברה מכרה את שיריה בפורמט דיגיטלי ללא אישור מצד הלהקה. בתביעה הזאת פינק פלויד ניצחו.

תקופה רעה שלא משתפרת

משם המצב רק המשיך להתדרדר עבור EMI כאשר תוכנית ההבראה של גיא האנדס, מנכ"ל Terra Firma Capital Partners נכשלה (אחרי קיצוץ של כ 5,500 עובדים, קיצוץ בחלק מהאמנים הפועלים בחברה וניסיון לחסוך כ – 200 מיליון דולר בשנה). התוצאה הייתה שהחברה לבסוף פרשה לחלוטין משוק המוזיקה של המזרח הרחוק כשהיא משאירה את תפקיד ההפצה לחברת warner bros. אמנים רבים החליטו לעזוב את החברה בטענה כי המנכ"ל החדש לא מבין איך לעבוד עם אמנים ולא מבין את תעשיית המוזיקה. החברה שהמשיכה לספוג הפסדים כבדים כאשר ברבעון האחרון של 2009 נודע כי החברה הפסידה באותה השנה 1.75 ביליון יורו.

לאחרונה הוכרז רשמית כי החברה פשטה רגל. החברה שמחזיקה בזכויות ועותקי המאסטר של להקות כמו פינק פלויד, ביטלס, רולינג סטונז, קולדפליי, הקטלוג הישן של רדיוהד, מוצאת את עצמה בחובות כבדים מדי ועתיד הקטלוג שלה, ועתיד החברה עצמה לא ברור כרגע. מ -2008 עד עכשיו נעשו מאמצים שונים להרוויח את הכסף החזרה במינימום השקעה. אנחנו חווינו את זה בצורת המארז של כל אלבומי האולפן של פינק פלוד (בשם oh, by the way) ואת המארז המחודש של כל הקטלוג של רדיוהד, ניסיונות מכירה חוזרים ונשנים של האולפן האגדי אבי רואד ולבסוף – המארזים הבומבסטיים עם השחזור הדיגיטלי של הקטלוג המלא של הביטלס (המארז שיצא שנה שעברה).

המסמר האחרון


אז למה בעצם ההצהרה של אפל על צירוף הקטלוג של הביטלס לאייטיונז היא באמת כל כך גרנדיוזית? אפל לא רק סיימו את הסכסוך האישי הממושך מול הביטלס ואפל קורפס, אלא הם בעצם גרמו לאחת מארבעת חברות התקליטים הגדולות בעולם לפדות את זכויות היוצרים של הביטלס (שללא ספק מייצגת את אחד מעמודי התווך של תעשיית המוזיקה) כדי לנסות לכסות על ההוצאות שלהם. אפל כרגע הוכיחה את עצמה כעומדת מנצחת אל מול הגופה הגדולה והנרקבת של חברת EMI שבימינו מנסה להשיג הלוואות ונואשת להשיג כל דולר שהיא יכולה בניסיון לשרוד את התקופה הקשה ולא למות רשמית.

בכך שאפל הכריזה על צירוף הקטלוג המלא של הביטלס לתוך חנות ה – itunes היא בעצם ביססה מציאות החדשה. חברות התקליטים שהולכות וקורסות בעוד אפל וחברות דומות לה הולכות וגדלות ולמעשה מהוות את שיר ההשכבה לחברות התקליטים הגדולות.

סופה של תקופה

7 תגובות:

בועז כהן | 16 בנובמבר 2010 בשעה 20:13

יופי של כתבה.

אני אמשיך לקנות דיסקים, אם ימכרו לי אותם בזול. אני אוהב את הפורמט הפיזי. את העטיפה. את העובדה שכל אלבום ואלבום הוא יחידה נפרדת בפני עצמה, וכמו שהוציאו עכשיו מהדורה מיוחדת של
BAND ON THE RUN
או ההדפסה המחודשת של כל אלבומי הביטלס
או המארזים של רולינג סטונס, וכו' - אני אמשיך לקנות, ואני מאמין
שלתוך העשור הקרוב יהיו עוד כמוני

ייתכן שבשלב מסויים באמת המוזיקה תאבד לחלוטין את המימד הפיזי שלה, מכיוון שהדור שצרך תקליטים ודיסקים יתבגר ויהיה לו כבר את כל מה שהוא רוצה, והדור החדש (הילדות שלי, למשל) ידבק בהורדות
הישירות אל המחשבים והאייפודים.

רועי פוברצ'יק | 16 בנובמבר 2010 בשעה 20:36

תודה רבה.
אני איתך בנושא של לקנות אלבומים. זה טקס וחוויה בפני עצמם. לגבי הדורות הלא כ"כ רחוקים ממני אני מאמין שהדיסק הוא קוריוז עבור רובם. לפחות בתרבות המיינסטרים.

יאיר יונה | 17 בנובמבר 2010 בשעה 10:19

כן, אתה צודק, אבל אני לא רואה את זה כהנצחת הניצחון של אפל, אלא כתבוסתה הקשה של EMI, כמו אינספור חברות כאלה, גדולות כקטנות.
אני לא חושב שכניסת הביטלס לאייטיונז היא ביסוס מציאות חדשה, כי המציאות הזו מבוססת כבר מ 2007, בסה"כ אפל השלימו מהלך מתבקש למדי ובו הגופה הרקובה עד מאד של EMI ויתרה על הנכס האחרון שהחזיקה קרוב לחזה. גם זה לא יציל אותם. גאי האנדס לקח על עצמו משהו על גבול הבלתי אפשרי. מה שהצליח לבני גאון עם 'כור', לא בטוח שיצליח לגאי האנדס.

davecom | 17 בנובמבר 2010 בשעה 15:58

עליתי על הרשימה הזאת כמעט במקרה. תודה ומעניין.

נקודה למחשבה עדיין - לא יודע עד כמה אפשר "לאשכב" את החברות הגדולות. לא היינו מדברים על הביטלס כנראה אם לא היתה חברת גדולה כמו EMI מאחוריהם. עובדה שישנם עוד הרבה לייבלים קטנים שאת המוסיקה שלהם אפשר למצוא באייטיונז אבל אף אחד לא ישים לב אליהם בגלל שבסופו של דבר אנחנו, כצרכני מוסיקה, כן שמים לב לתופעות הגדולות.

כלומר ובמילים אחרות, אנחנו עדיין מושפעים ממהלכיהן של חברות גדולות בתחום. ואני אומר את זה בצער. תמיד יהיה מישהו חזק שישפיע על דברים. באופן אישי בשנים האחרונות מעניינים אותי לייבלים ואמנים קטנים יותר ויותר, אבל גם זה כנראה בעירבון מוגבל.

לא בטוח שהיינו שומעים על הרבה אמנים "מהשוליים" אם לא היתה להם הפצה בסדר גודל עולמי. וזה שוב אני יכול להגיד לצערנו. עצוב לגלות שתאגידים גדולים עדיין שולטים בחיינו.

אנונימי | 21 בנובמבר 2010 בשעה 9:46

לדעתי יותר כיף לקנות את הדיסק עצמו, עם העטיפה. יותר ממשי...

רדיו פרימיום להמונים | 23 בנובמבר 2010 בשעה 21:28

מאמר נהדר.
השאלה מתי סוף-סוף iTunes יהיה פתוח גם בישראל? מישהו לא מבין שזה לא קשור בכלל למכירה של דיסקים. מי שקונה דיסקים אוהב את הפלסטיק הזה, ואני לא חושב שיש לכך איזה קשר מבחינת מכירות להורדות חוקיות.

רועי פוברצ'יק | 25 בנובמבר 2010 בשעה 11:19

אני חושב שאייטיונז בישראל זה עניין בירוקרטי בעיקר. גם של חברות תקליטים ישראליות וגם זכיונות על הורדות דרך ישראל. אנחנו ידועים בבעייתיות בקטעים האלו.

הוסף רשומת תגובה