להופעה של מדהאני ביום שני, לצערי לא הגעתי אבל לפחות יצא לי לראות אותם (אמנם בהרכב חלקי) יושבים נינוחים על כיסאות באוזןבר מול קהל מעריצים סקרן ומתרגש במסגרת "סיפורים באוזן".
מונוקרייב, אשר הביאו את הלהקה לארץ וגם ארגנו את המפגש המעניין הזה, הכינו אותנו לערב מעניין.
מופע פותח של ה Wet Bandits ואחריהם David Blau and the good band, קידם את פני מדהאני תוך כדי שהאוזן מתמלא לאיטו והרחבה הריקה מתמלא בכיסאות.
ה Wet Bandits פתחו את הערב והמשיכו את קו הרושם החיובי מההופעה באינדינגב. בגלל שזה היה עוד החלק המוקדם של הערב, רוב הקהל עוד לא הגיע ולצערי הם הופיעו מול מספר קטן יחסית של אנשים. מה שכן היה כיף לראות זה את הלהקה מגיבה למצב. לרוב במצבים כאלו בעיקר זוכים לראות איזה מבט מאוכזב בעיני הסולן, אבל לא במקרה הזה – הרחבה ריקה? נמלא אותה. זאת הגישה כשראשון יורד מהבמה הבאסיסט עדן לאנג וממשיך לנגן כשהוא מסתובב בין האנשים העומדים בקהל. לא הרבה אחרי מגיע גם עמית פלד הגיטריסט ושניהם ביחד עושים מה שהמונוטוניקס אוהבים לראות. לרגע לא מורידים מאיכות הנגינה שלהם (והקטעים שלהם לא פשוטים), גיטרות מסתובבות באוויר, אנשים נזרקים לרצפה וחומות הסאונד לרגע לא מאיימות להתמוטט. רוקנרול.
את בלאו והלהקה פספסתי לטובת שיחה מרתקת שאולי על עתידה אני אספר פה מתישהו, אבל אני יכול להמליץ עליהם על סמך הופעות עבר וזו לגמרי להקה מצוינת.אחריהם עולים מארק ארם (הזמר והגיטריסט) וגיא מדיסון (באס) ממדהאני. הלהקה אמנם מגיעה בהרכב חסר ובתחילה שניהם מתיישבים במאין חוסר נוחות על הכיסאות שהוכנו עבורם על הבמה. אבל ככל שבקבוק היין התרוקן, הסיפורים נהיו מפורטים יותר וההומור ביניהם לבין הקהל גדול יותר.
הצמד הגיע חמוש בסרטונים אותם צילמו לאורך סיבוב ההופעות, כשהם מראים אותם בין לבין שהם עונים על שאלות , חלקם מהופעות וחלקם מהחוויות בדרכים. הדבר הבולט ביותר הוא הפער בין חזון הסקס, סמים ורוקנרול שהקהל הישראלי מצפה לו, לבין החיים הרגועים של חברי הלהקה.כמו שמארק עונה להם "סמים כבר אין בימינו, סקס בטוח שאין, אבל בהחלט יש שם רוקנרול". הלהקה מספרת על מסע הופעות צנוע יחסית, מראים סרטונים מהנסיעות מארץ לארץ באירופה בטנדר קטן כאשר חברי הלהקה וההפקה מצטופפים יחדיו אבל הכול ברוח טובה.
הקהל הישראלי שואל הרבה שאלות על שנות התשעים, על Green River, על מה הם שומעים ומה תהליך הכתיבה שלהם.החברים עונים על הכול בחיוך, מדברים על ההבדלים בין אז לעכשיו, בין ליריקה כועסת ופשוטה של גיל העשרה לבין ההבנה על מורכבות החיים שמגיעה עם הגיל והרצון להעביר את החוויה בשירים. האווירה בין הקהל למארק וגיא היא אווירה טובה ומפרגנת. הם משתחררים לאט לאט, מספרים יותר על עולם המוזיקה מנקודת המבט שלהם (שמצטייר כלא כ"כ שונה משלנו פה בארץ, גם הם עוד עובדים בעבודות יום).
מארק וגיא חלקו סיפורים, הצחיקו את הקהל ובעיקר שידרו הרבה חום. תודה רבה למונוקרייב שהביאו את הלהקה הנהדרת לארץ ולאוזןבר לשיחה פתוחה משעשעת ומעניינת.
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה