ג'נסיס - Nursery Cryme (חלק 2)
עקב שיגעון רגעי, אני אתייחס אל האלבום הזה בעיקר דרך היצירה הפותחת שלו The musical Box, שלדעתי מייצגת הרבה מהסגנון שג'נסיס הלכה והתעמקה בו. נכון, אפשר גם להמשיך ולהסביר את ההשפעות המונטי פייטניות על הלהקה באותה תקופה, בין אם על השירים ואפילו על עיצוב העטיפה, אך בסופו של דבר גם ההשפעות האלו התאימו למדי לקו שהלהקה התחילה ב Trespass ופיתחה לאורך התקופה שלה עם פיטר גבריאל, כך שאני מאמין שהנושא יחזור בפני עצמו.
עטיפת האלבום (שצוירה ע"י פול וויטהד), שכמו הקודמת לה, קורצת לעולם הבורגנות שרוב חברי להקת ג'נסיס הגיעו ממנו. חצר בורגנית גדולה, ובו ניצבת וינוס די מיילו לצד עוזרת בית על גלגיליות ובמרכז התמונה עומדת לה דמות של ילדה תמימת מראה וויקטוריאנית בתחושה, מניפה מחבט קריקט. על הרצפה מונחים בין הדמויות ראשי אדם, כתחליף לכדורי הקריקט הפזורים על המגרש. כאלו היו ג'נסיס של אותה תקופה, מצד אחד בורגנים להפליא, מצד שני מחפשים לזעזע ולמרוד בחינוך הנוקשה שבו חונכו.למרות זאת, ג'נסיס של Nursery Cryme רחוקים מלהיות אותה להקה של Trespass.
ג'נסיס של 1971 (כשנה לאחר האלבום הקודם) כבר הייתה נטולת אנטוני פיליפס והמתופף ג'ון מהיו ועם המפיק דיויד הינטצ'ל. את עמדת הגיטרות (לאחר תקופת ניסיון עם הגיטריסט מיק ברנדרד) תפס סטיב האקט שעשה מהפך בתפקידי הגיטרות של הלהקה. השינוי הכי מוכר, היה בעמדת התופים. ג'ון מהיו הוחלף בילד צעיר ואנרגטי שבא ממעמד הפועלים. מעריץ של הרוק המתקדם, ה Melody maker ובן בית של מועדון ה"מארקי" האגדי. פיל קולינס, אז מתופף בחסד התיישב מאחורי מערכת התופים ונתן דחיפה ללהקה עליה הוא עתיד להשתלט. הלהקה המשיכה לגדול בקצב מהיר, הם אמנם עדיין תפקדו על תקן להקת חימום אך הם חיממו להקות כמו Van Der Graaf Genreator, Hawkwind , Rare bird ועוד. פיטר גבריאל החל לעטות על עצמו את התלבושות והמניירות שהפכו להיות סימן ההיכר שלו בניסיון להלהיב את הקהל בעוד חברי הלהקה ישבו מאחור וניגנו את תפקידיהם. גבריאל החל להתחפש לדמויות אותם הוא המחיז, אך עדיין לא הפך ל"פרח" המפורסם.
האלבום נפתח ביצירה The Musical Box, שיר בן עשר דקות אשר מספר על סינתיה ג'יין דה ביאס – וויליאמס בת התשע, אשר במשחק קריקט עורפת את ראשו של הנרי בן השמונה. כעבור שבועיים בחדר הילדים של הנרי היא מגלה את "תיבת הנגינה" וכאשר היא פותחת אותו מופיעה דמותו של הנרי, חי ושלם, אך גופו הילדותי מזדקן במהירות בעוד מוחו נשאר כשל ילד. תשוקות של חיים שלמים עוברות דרכו בזמן הקצר ובעודו מנסה לשכנע את סינתיה להגשים את התשוקה הרומנטית שלו האומנת שלו שומעת את הרעש מתיבת הנגינה ועוקבת אחריה צלילה עד שהיא מגיע לאותו חדר ילדים. כתגובה היא סוגרת את הקופסא ובכך משמידה את סינתיה והנרי.הפתיחה השקטה מכניסה אותנו לחדר הילדים השקט, Old King Cole מתחיל להתנגן בחדר, והנרי מספר בעדינות על החיים ההולכים ואוזלים ממנו, "רק עוד קצת זמן נשאר כדי למצות את חיי" הוא אומר כשהגיטרה משחקת סביבו בריף עדין אבל חמקמק. הזמן אוזל לאט לאט והתשוקות עוברות דרך הנרי המזדקן במהירות, "and I want, and I feel, and I know, and I touch, your warmth" הכמיהה הרומנטית של הנרי מתחילה ב"רצון" ילדותי ממשיכה ל"ידע" השכלתני והבוגר יותר ונגמרת ברצון לחום הגוף של סינתיה. המוזיקה הרגועה והנינוחה נהיית אינטנסיבית יותר עד התפוצצות משותפת של הקלידים המאסיביים של טוני באנקס והגיטרות של האקט. הפגנת הכוח המוזיקלית נגמרת בשירתו הרגועה של גבריאל, הפעם נשמע כאיש זקן, מספר על סינתיה, כליידי ומספק תיאור נסיכותי שלה מברישה את השיער על מצע המוזיקה העדינה שפתחה את השיר, אך כשסינתיה אינה נענית לדרישותיו חוזר הנרי, שכמו המוזיקה, למצב הסוער בזמן בו הוא מפציר בה על המבט היהיר והמקובע שלה כשהיא מביטה בגופו הזקן, מפציר בה לגעת בו, כאשר ברקע התותחים הג'נסיסיאים רועמים עד לסיום, בו הילד הנרי, שעכשיו הפך לזקן, נשאר מתחנן ללא מענה למגע של סינתיה. כמו שריף הקלידים/גיטרה המאסיבי נשאר ללא מענה מלודי.
Nursery Cryme הוא אלבום שפתח פרק חדש בחיי ג'נסיס. מבחינת הרכב, מבחינת תכנים, מבחינת מורכבות מוזיקאלית בלתי מתפשרת. ביחד עם המפיק ג'ון אנתוני ודיויד הינטצ'ל הם התנסו לאורך האלבום ללא מחשבות מסחריות כלל, אך במחיר הסאונד של האלבום. האלבום בגרסתו המקורית סבל מבעיות סאונד רציניות, הפתרון החלקי היה ב"ניקוי" הראשון שנעשה לאלבום בשנות התשעים, אבל רק עכשיו במהדורה החדשה הוא באמת נשמע נקי ונאמן ללהקה. הניואנסים הקטנים בולטים הרבה יותר והנוכחות הדרמטית של הלהקה קמה לתחייה במלוא הדרה. זה האלבום שהביא את הלהקה למודעות רחבה יותר בציבור, והוא יצירה נהדרת בפני עצמו אך לרוב הוא הולך לאיבוד בין האפיות של Supper's ready שיופיע באלבום העוקב והבתוליות המרגשת של Trespass. בהחלט שלא בצדק.
עטיפת האלבום (שצוירה ע"י פול וויטהד), שכמו הקודמת לה, קורצת לעולם הבורגנות שרוב חברי להקת ג'נסיס הגיעו ממנו. חצר בורגנית גדולה, ובו ניצבת וינוס די מיילו לצד עוזרת בית על גלגיליות ובמרכז התמונה עומדת לה דמות של ילדה תמימת מראה וויקטוריאנית בתחושה, מניפה מחבט קריקט. על הרצפה מונחים בין הדמויות ראשי אדם, כתחליף לכדורי הקריקט הפזורים על המגרש. כאלו היו ג'נסיס של אותה תקופה, מצד אחד בורגנים להפליא, מצד שני מחפשים לזעזע ולמרוד בחינוך הנוקשה שבו חונכו.למרות זאת, ג'נסיס של Nursery Cryme רחוקים מלהיות אותה להקה של Trespass.
ג'נסיס של 1971 (כשנה לאחר האלבום הקודם) כבר הייתה נטולת אנטוני פיליפס והמתופף ג'ון מהיו ועם המפיק דיויד הינטצ'ל. את עמדת הגיטרות (לאחר תקופת ניסיון עם הגיטריסט מיק ברנדרד) תפס סטיב האקט שעשה מהפך בתפקידי הגיטרות של הלהקה. השינוי הכי מוכר, היה בעמדת התופים. ג'ון מהיו הוחלף בילד צעיר ואנרגטי שבא ממעמד הפועלים. מעריץ של הרוק המתקדם, ה Melody maker ובן בית של מועדון ה"מארקי" האגדי. פיל קולינס, אז מתופף בחסד התיישב מאחורי מערכת התופים ונתן דחיפה ללהקה עליה הוא עתיד להשתלט. הלהקה המשיכה לגדול בקצב מהיר, הם אמנם עדיין תפקדו על תקן להקת חימום אך הם חיממו להקות כמו Van Der Graaf Genreator, Hawkwind , Rare bird ועוד. פיטר גבריאל החל לעטות על עצמו את התלבושות והמניירות שהפכו להיות סימן ההיכר שלו בניסיון להלהיב את הקהל בעוד חברי הלהקה ישבו מאחור וניגנו את תפקידיהם. גבריאל החל להתחפש לדמויות אותם הוא המחיז, אך עדיין לא הפך ל"פרח" המפורסם.
האלבום נפתח ביצירה The Musical Box, שיר בן עשר דקות אשר מספר על סינתיה ג'יין דה ביאס – וויליאמס בת התשע, אשר במשחק קריקט עורפת את ראשו של הנרי בן השמונה. כעבור שבועיים בחדר הילדים של הנרי היא מגלה את "תיבת הנגינה" וכאשר היא פותחת אותו מופיעה דמותו של הנרי, חי ושלם, אך גופו הילדותי מזדקן במהירות בעוד מוחו נשאר כשל ילד. תשוקות של חיים שלמים עוברות דרכו בזמן הקצר ובעודו מנסה לשכנע את סינתיה להגשים את התשוקה הרומנטית שלו האומנת שלו שומעת את הרעש מתיבת הנגינה ועוקבת אחריה צלילה עד שהיא מגיע לאותו חדר ילדים. כתגובה היא סוגרת את הקופסא ובכך משמידה את סינתיה והנרי.הפתיחה השקטה מכניסה אותנו לחדר הילדים השקט, Old King Cole מתחיל להתנגן בחדר, והנרי מספר בעדינות על החיים ההולכים ואוזלים ממנו, "רק עוד קצת זמן נשאר כדי למצות את חיי" הוא אומר כשהגיטרה משחקת סביבו בריף עדין אבל חמקמק. הזמן אוזל לאט לאט והתשוקות עוברות דרך הנרי המזדקן במהירות, "and I want, and I feel, and I know, and I touch, your warmth" הכמיהה הרומנטית של הנרי מתחילה ב"רצון" ילדותי ממשיכה ל"ידע" השכלתני והבוגר יותר ונגמרת ברצון לחום הגוף של סינתיה. המוזיקה הרגועה והנינוחה נהיית אינטנסיבית יותר עד התפוצצות משותפת של הקלידים המאסיביים של טוני באנקס והגיטרות של האקט. הפגנת הכוח המוזיקלית נגמרת בשירתו הרגועה של גבריאל, הפעם נשמע כאיש זקן, מספר על סינתיה, כליידי ומספק תיאור נסיכותי שלה מברישה את השיער על מצע המוזיקה העדינה שפתחה את השיר, אך כשסינתיה אינה נענית לדרישותיו חוזר הנרי, שכמו המוזיקה, למצב הסוער בזמן בו הוא מפציר בה על המבט היהיר והמקובע שלה כשהיא מביטה בגופו הזקן, מפציר בה לגעת בו, כאשר ברקע התותחים הג'נסיסיאים רועמים עד לסיום, בו הילד הנרי, שעכשיו הפך לזקן, נשאר מתחנן ללא מענה למגע של סינתיה. כמו שריף הקלידים/גיטרה המאסיבי נשאר ללא מענה מלודי.
Nursery Cryme הוא אלבום שפתח פרק חדש בחיי ג'נסיס. מבחינת הרכב, מבחינת תכנים, מבחינת מורכבות מוזיקאלית בלתי מתפשרת. ביחד עם המפיק ג'ון אנתוני ודיויד הינטצ'ל הם התנסו לאורך האלבום ללא מחשבות מסחריות כלל, אך במחיר הסאונד של האלבום. האלבום בגרסתו המקורית סבל מבעיות סאונד רציניות, הפתרון החלקי היה ב"ניקוי" הראשון שנעשה לאלבום בשנות התשעים, אבל רק עכשיו במהדורה החדשה הוא באמת נשמע נקי ונאמן ללהקה. הניואנסים הקטנים בולטים הרבה יותר והנוכחות הדרמטית של הלהקה קמה לתחייה במלוא הדרה. זה האלבום שהביא את הלהקה למודעות רחבה יותר בציבור, והוא יצירה נהדרת בפני עצמו אך לרוב הוא הולך לאיבוד בין האפיות של Supper's ready שיופיע באלבום העוקב והבתוליות המרגשת של Trespass. בהחלט שלא בצדק.
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה