tag:blogger.com,1999:blog-4847882686854040405.post7672573332594507060..comments2013-04-12T15:33:20.753+03:00Comments on We leave our tracks in the sound: לא יודע מי רצח את אמנדה פאלמר. אבל אני יודע מה היא רצחה.רועי פוברצ'יקhttp://www.blogger.com/profile/00793712764998955828noreply@blogger.comBlogger1125tag:blogger.com,1999:blog-4847882686854040405.post-28505361448971520432010-07-29T14:36:16.126+03:002010-07-29T14:36:16.126+03:001. אין משמעות לאלבום, בשום צורה.
2. אני אוציא בעוד...1. אין משמעות לאלבום, בשום צורה.<br />2. אני אוציא בעוד כמה חודשים אלבום. <br />3. אני רומנטי, מרבית האמנים רומנטים.<br />4. מצד שני, כמו שאפשר לראות, אני פרגמטי ויקה. מבחינה עסקית, אין טעם באלבום אבל אני חייב שיהיה לי.<br />5. אני חושב שאין פסול בהכנסת המעריצים לתוך העשייה וזה בסדר אם זה 'לא מקצועי'. אני מאד אשמח לראות 5 סקיצות טקסט של טום וויטס לפני שהוא סוגר את השיר ומקליט. אבל כל זה מצריך באמת יחסים הדוקים בין אמן למעריצים, והאמן צריך להיות בסיטואציה שהוא כבר brand לחלוטין כך שהמעריץ ירגיש הזדהות טוטאלית איתו. <br /><br />אמן מבחינתי הוא יחידה יצרנית. אמן שמבזבז זמן (כמוני) ויש שלוש שנים פער בין אלבום לאלבום (כאשר אני שם בצד את הזמן שלוקח לו למצא לייבל ולהוציא את האלבום - אני מדבר רק על תהליך היציאה) - מבזבז זמן מאד יקר. אני מעדיף להוציא שלושה EP בשנה, עם ארבעה שירים בכל אחד,, מאשר לחכות שנה שלמה ולהוציא ביחד 12 שירים. זה גם יוצר יותר 'תנועה' של ניראות עבור האמן.<br /><br />נכון, זה יכול לפגוע בבקרת האיכות אבל אם האמן שלם עם משהו שהמעריץ תופס כבינוני, הרי שיש הבדלים בתפיסת ה'טוב', ככה שגם אלבום של 12 שירים, שנה אחר כך, יוכל להיות עדין בינוני בעיני המעריץ ומדהים בעיני המוזיקאי.יאיר יונהhttp://www.rememberthealbum.comnoreply@blogger.com